איך אתה מדבר אלי?


ביטויי חוסר כבוד מטרידים הורים רבים, הניצבים כמעט חסרי אונים מול מגוון התנהגויות חוצפניות. החוצפה באה לידי ביטוי בשילוב אינסופי ומרגיז של הצורה בה פונה הילד להוריו, האופן שבו הוא מגיב לפנייה של הוריו והתוכן המילולי הממשי של דבריו. המלים "בבקשה", "סליחה", ו-"תודה" לא מצויות בלקסיקון - סביר יותר לשמוע אותם אומרים משפטים כמו: "תביאי לי כסף", "אמרתי קטשופ, את לא שומעת טוב?" או אפילו סתם "קטשופ" בטון תובעני. הוסיפו לאלה התעלמות מופגנת מבקשות ההורים, אי התנצלות על התנהגות לא ראויה, אי הכרת תודה והתייחסות צינית לדברי ההורה – וקיבלתם תמונה שלמה ועגומה של היעדר כבוד בסיסי כלפי ההורים.חשוב לזכור שילדים לא נולדים חוצפנים, אלא לומדים להיות כאלה. זה קורה כבר בילדות המוקדמת, בין השאר כשהם עדים להתנהגויות של חוסר כבוד, זלזול וחוצפה מצד האנשים המשמעותיים והקרובים להם ביותר, או כאשר הם צופים בהתנהגויות כאלה בטלוויזיה. אבל הסיבה העיקרית להפיכתם של ילדים לחוצפנים היא שאנחנו, המבוגרים, שאוהבים אותם ואחראים לחינוכם, מקלים ראש בתגובותינו כלפי אותן התנהגויות בוטות.

חשוב שנלמד להכיר את הטעויות שאנו עושים בתגובותינו כלפי חוצפה, ושנדע כיצד להנחיל לילדינו כללי נימוס בסיסיים.

מה לא לעשות:

התעלמות מהצורה בה מדבר הילד. כאשר ילדנו פונה אלינו בטון תובעני או מזלזל, אל לנו להתעלם מכך. אם למשל הוא שואל "איפה הבגדים שלי?" בטון כעוס ובהבעה זעופה, תוך שהוא טורק את הדלת, ואנחנו פשוט עונים "שמתי אותם במקלחת", או שהוא דורש "קטשופ"! ואנחנו מוציאים את הקטשופ מהמקרר ונותנים לו, אנחנו בעצם מעודדים בכך את התנהגותו החצופה. 

היענות עכשיו תמורת הבטחה לעתיד טוב יותר. רבים מאיתנו חושבים שזה לא נורא אם ניענה לבקשת הילד עכשיו, למרות חוצפתו, כל עוד יבטיח לנו שבפעם הבאה יתקן את דרכיו: "אני אסיע אותך לדניאל, בתנאי שתבטיח לי שבפעם הבאה לא תקלל אותי ולא תטרוק את הדלת". זוהי טעות! הילד לומד מכך שהוא יכול להתנהג איך שהוא רוצה, כשכל מה שנדרש ממנו הוא הבטחה ריקה מתוכן.

תגובה לא יעילה. תגובה לא יעילה נובעת מהמחשבה שהילד פשוט לא מבין שהתנהגותו חצופה, ולכן מספיק להפנות לכך את תשומת לבו. משפטים כמו "זה לא יפה לדבר ככה חמוד שלי", או "לא נעים לסבתא שאתה מדבר אליה ככה" לחלוטין אינם יעילים. 

תגובה מוגזמת שאחריה התנצלות. חלקנו מגיבים לפעמים על חוצפה בצורה אמוציונלית, בעלבון או בזעם ומיד לאחר מכן מתחרטים על התגובה, נמלאים רגשות אשמה, מתנצלים, וכדי לפייס את הילד ממלאים את מבוקשו. תגובה זו מלמדת את הילד שלגרום להוריו לאבד שליטה משחק לטובתו.

אז מה כן לעשות:

היו מודל לחיקוי. הקפידו להשתמש בעצמכם במלים "בבקשה", "תודה" ו"סליחה" כאשר אתם מתקשרים עם ילדיכם ועם שאר סביבתכם. נסו לדבר בקול רגוע ומכבד גם כשאתם כועסים, עצבניים או פגועים מהתנהגות ילדיכם. 

קראו לילדים בשמם. בכל פעם שאתם פונים אל ילדיכם השתמשו בשמם בתחילת הפנייה. "עדי, לך לחדר להכין שיעורי בית" היא פנייה מכבדת ומנומסת יותר מאותה פנייה בדיוק ללא השם בתחילתה. הגדירו ציפיות להתנהגות מנומסת. בזמן רגוע, לפני "סערה" או זמן ממושך אחריה, עצרו רגע והסבירו לילד בקצרה מה הציפיות שלכם ממנו. למשל: "אני מצפה שתדברי אלי בשקט, בנימוס, בלי צעקות ובלי פרצופים, גם כשאת לא מרוצה ממשהו ואפילו כשאת כועסת". 

עצרו כל התנהגות חצופה בו במקום. ברגע שזיהיתם התנהגות חצופה מצד ילדכם, עצרו אותו בשקט אבל בצורה חד משמעית: "רגע אחד, עצור. אתה מדבר אלי לא יפה, אני מבקש שתחזור על הבקשה שלך בצורה מנומסת". אל תקבלו התנהגות לא מנומסת, ובטח שאל תיענו לבקשה של הילד עד אשר יפנה אליכם בנימוס. ייתכן שבקשתכם ממנו שיפנה אליכם בנימוס תגרום לו להיעלב ולוותר: "טוב אז לא צריך, בלי טובות". אין סיבה להיבהל ולנסות לפייסו. המתינו בסבלנות עד שיפנה אליכם שוב בצורה מנומסת ומכבדת.

פרגנו לילדים על כל התנהגות נימוסית. חשוב מאוד לחזק את הילדים. אל תחמיצו הזדמנות לפרגן להם על התנהגות נימוסית ומכבדת: "נועה, למרות שכעסת, פנית אלי בטון נעים ורגוע, כל הכבוד לך!" 

הפרופסור עמוס רולידר  BCBA-D הוא מומחה מוסמך לניתוח וטיפול התנהגותי, דיקן הסטודנטים במכללה האקדמית כנרת, עומד בראש מרכז רולידר לייעוץ והכוונת הורים, מחבר הספרים "הורות ללא רגשות אשם" ו-"מה עושים עכשיו" | www.rolidera.co.il