גלי


גלי הייתה רטובה מהסנדלים ועד הקוקו. אנשים שמתקלחים לא נרטבים כך. משאית הבטון שעברה ליד תחנת האוטובוס שטפה אותה בנחשול אדיר של מים והיא נשארה לעמוד המומה במקומה, עם הפלאפון המטפטף שלה, יורקת את המים שנכנסו לה לפה.

אף אחד אחר בתחנה הגדושה באנשים לא נרטב כך. היא פשוט ירדה מהמדרכה כדי להציץ בכביש וזכתה למקלחת הפתאומית. וזה, אחרי שבבוקר היא הכריחה את עצמה להתקלח במים קרים כי הדוד שוב התקלקל והיא פשוט לא יכלה לצאת מהבית בלי מקלחת. היא קפאה במקום מרוב הלם.

"זהירות, זהירות!" מישהו צעק, אבל גלי לא הספיקה להגיב, ומשאית נוספת שעברה ליד התחנה שטפה אותה בנחשול מים חדש. בחור אחד עם תיק של חדר כושר ניגש אליה והושיט לה מגבת. שיערה המלוכלך כיסה את פניה. היא ניסתה להיות סקסית בסגנון ברידג'ט ג'ונס, להסיט את שיערה ולחייך אליו בקוליות, אבל התנועות המגושמות שלה והלכלוך שנדבק לה ללחי, גרמו לו להחמיץ פנים והוא סימן לה שתשמור את המגבת לעצמה.

בזמן שגלי התנגבה, הגיע האוטובוס המפוצץ. כל מי שחיכה בתחנה הסתער והתחיל לדחוף. גלי התעשתה מאוחר מדי. היא בכל זאת ניסתה את מזלה. "סליחה, אולי אפשר... אהה, סליחה? אני צריכה... אהמ....אאוץ', סליחה, דחפת אותי. אם רק אפשר.... אה..."  רוב האנשים הצליחו להידחס. גלי נשארה בחוץ. הנהג החווה בכתפיו וגלי שוב ניסתה להיות קולית וסימנה לו שזה בסדר, היא לא באמת ממהרת, או קופאת מקור... האוטובוס נסע וגלי התעטפה במגבת המיוזעת של הבחור הספורטיבי.

לאחר שעה היא עמדה באוטובוס העמוס נוסעים, מתפתלת מכאבים. היא לא יכלה לזוז יותר מדי ממקומה, גם אם היה מתפנה איזה מקום. בחור מגודל עם עיניים מזוגגות דרך לה על הרגל מהרגע ששניהם התמקמו במעבר, וגלי ניסתה לרמוז לו כל הזמן שישחרר אותה ושזה קצת מכאיב לה. היא עשתה כל מיני תנועות נוירוטיות בידיה, ניסתה ליצור אתו קשר עין ונאנחה מדי פעם בפולניות. אבל כלום. הוא המשיך לדרוך עליה. המזוודה המתגלגלת שלה הייתה מאיצה לכיוונים אקראיים בכל פנייה שהאוטובוס ביצע, והנוסעים סביבה היו עוצרים אותה בברכיהם ומקללים. רוב הנסיעה היא רק ביקשה סליחה.

בחצור הגלילית, חלק מהאנשים ירדו והבחור הכבד שחרר את הרגל שלה. גלי ניצלה את ההזדמנות ויצאה מהאוטובוס כדי להכניס את המזוודה הסוררת לתוך תא המטען. המזוודה הייתה מאוד כבדה ולא היה לה נעים לבקש עזרה. בניסיון לדחוף אותה כמה שיותר עמוק, שלא תיפול באיזו עצירה, היא טיפסה פנימה לתוך תא מטען והמשיכה לדחוף את המזוודה עמוק יותר. בדיוק ברגע זה, הנהג התחיל לסגור את הדלת של תא המטען. גלי נכנסה לפניקה ולא הספיקה לצאת. היא הלמה באגרופיה על הדלת וצעקה, אבל לשווא. היא ננעלה בפנים.

הדרך לרמת הגולן מחצור הגלילית מאוד מפותלת. בזמן שנהג האוטובוס ניסה להבין את פשר הרעשים המוזרים, גלי, שלא הצליחה למצוא אחיזה טובה בתא המטען החשוך, נזרקה מצד לצד כמו בובת סמרטוטים, נמחצת תחת כל התיקים והמזוודות, ואוספת על גופה הרטוב את כל הפיח והלכלוך של תא המטען.

כשהנהג ירד מהאוטובוס ופתח את תא המטען בעצמו, קפץ החוצה סוג של מנקה ארובות מפויח ועצבני. דמות נשית שהייתה שחורה מכף רגל עד ראש צועקת ונוהמת משהו. הנהג הנוצרי הצטלב בפחד וברח מפני השד השחור. וגלי, היא פשוט נולדה מחדש. כל העדינות והביישנות שלה נשכחו בנסיעה הזאת. אפילו סוף שבוע רגוע אצל המשפחה בגולן לא הרגיע אותה.

במוצאי שבת, היא חיכתה לאוטובוס שייקח אותה מהצפון למרכז. התחנה הייתה עמוסה, אבל כשהאוטובוס עצר, גלי זינקה עליו כמו שחקן פוטבול, הודפת שני נערים, מכשילה ברגלה זקן אחד, קורעת את החולצה של בחור מגודל שעמד בדרכה, חושפת שיניים לנהג ונכנסת פנימה. היא השמיעה נהמה חייתית וכולם עשו צעד אחורה.

גלי קיבלה מקום לישיבה, מקום למזוודה וכל המושבים לפניה ומאחוריה נשארו פנויים. במהלך הנסיעה, אחרי שהחטיפה סטירה לנער ששמע מוזיקה ברמקול וגם לקחה לו את הלחמנייה בכוח, היא החליטה שצריך לעשות רישיון למשאית. היא זאת שתיסע בשלוליות בכל רחבי העיר עכשיו ותרטיב כל מיני עדיני נפש כאלה, כמו שהיא הייתה פעם.

הכותב לאון ריסקין הוא מלחין ביום וכותב סיפורים קצרים בלילה, בן 36 ממעלות, עיירה ציורית ומנומנמת אי שם בגליל