העוקץ עדיין חד


גורדון מת'יו סאמנר, המוכר יותר בשם הבמה שלו "סטינג", הוא אחד מכוכבי הרוק המוכרים והאהובים בעולם, הן בזכות עצמו והן כסולן להקתו המצליחה "פוליס". כבר למעלה מ- 40 שנה שהוא מסתובב על הבמות ומופיע, משחרר להיטים ונכסי צאן ברזל לתחנות הרדיו וחנויות המוזיקה. בנוסף הוא חבר של כבוד בקבוצה של אמנים וזמרים כמו סר בוב גלדוף, סולן 2U בונו, מדונה ואחרים, שהפכו למעין שגרירים בינ"ל למען זכויות האדם ובעלי החיים, איכות הסביבה ועתיד כדור הארץ ואוכלוסייתו.

החודש שמתי פעמיי לברלין הקרירה כדי לראות האם הזמן לא הקהה את העוקץ של סטינג. יש לציין שסיבוב ההופעות העולמי שהוא נמצא בעיצומו, תחת הכותרת My Songs, המלווה גם באלבום אוסף חדש עם להיטים מכל הזמנים, כמו מזמין בחינה שכזאת. לצערנו לא מעט מהזמרים הוותיקים והאהובים שמבקרים אותנו מדי פעם בישראל, מתגלים לא פעם כצל חיוור של שנותיהם הגדולות. קולותיהם צרודים וסדוקים ויכולתם "לספק את הסחורה" דהתה זה מכבר. לא אשאיר אתכם במתח ואומר מייד - אצל סטינג זה ממש לא המקרה. ראיתי אותו כאמור יחד עם 17,000 ברלינאים נלהבים שמילאו כל כיסא פנוי ב"מרצדס בנץ ארנה", וזכינו לחוויה מוזיקלית מענגת. סטינג אמנם עלה לבמה כשידו השמאלית נתונה בסד, זכר לתאונה ביתית בה נחבל בכתפו, ולכן לא היה יכול לנגן, אך קולו נשאר נהדר ממש כמו בימים הראשונים של פוליס, אי שם בסוף שנות ה-70.

ברשותכם, לפני המופע, הנה קצת היסטוריה: יחד עם חבריו המתופף סטיוארט קופלנד והגיטריסט אנדי סאמרס, הייתה פוליס לאחת הלהקות המצליחות עד אמצע שנות ה-80. השלושה, כולם יוצרים מוכשרים שנחשבו לנגני-על, יצרו שילוב מרתק בין מקצבים כמו רגאיי וסקא, לטריו רוק מסורתי של גיטרה-בס-תופים. סטינג, בוגר אוניברסיטה שהיה בעברו גם מורה לספרות, תרם ללהקה טקסטים חדים שנגעו לא פעם בנושאים עכשוויים וגם קונטרוברסליים. הם הרבו להופיע בכל רחבי העולם ומכרו קרוב למאה מיליון אלבומים, אך למרות ההצלחה והלהיטים הרבים, היו היחסים ביניהם מתוחים תדיר, בעיקר סביב סגנון הלהקה ובחירת השירים שייכנסו לאלבומים. לאחר האלבום המצליח Synchronicity הופיע סטינג לבדו במופע ה"לייב אייד" המפורסם, ויצא לקריירת סולו שהמריאה לשיאים לאורך שנות ה-90 והאלפיים.

המופע My Songs אכן מספק לקהל את שיאי היצירה של סטינג. כשהוא מוקף בחבורת מוזיקאים משובחים, רובם אגב מג'מייקה, הוא נותן לקהל בדיוק את מה שהוא אוהב: שרשרת בלתי נגמרת של להיטים מימי פוליס הרחוקים, ועד ללהיטיו הגדולים מקריירת הסולו מאז ימי "חלום הצבים הכחולים". בעזרת זמר וזמרת ליווי שחורים, הוא גם חוזר לשיתופי הפעולה הרבים שיצר, עם החצוצרן ברנדפורד מרסליס בתחום הג'אז מהאלבום Bring On the Night, עם סטיבי וונדר בתחום הסול, עם שב מאמי בסגנון ה"ראי" האלג'יראי ב Desert Rose, וכמובן חוזר ללהיטיו האהובים כמו Fields Of Gold, Fragile, Shape Of My Heart ואפילו לא שוכח לצרף את קטעי הראפ שנוספו לשיר בגרסאות הכיסוי הרבות. הוא גם מחבר ללהיטי פוליס את שירי בוב מארלי שהיווה השראה גדולה ללהקה, והקהל זוכה לביצועים מלאי חיים של Get Up Stand Up ו-No woman No Cry בקולו המצוין, שכאמור נותר חזק וצלול.

בסיומו של הערב אתה נותר עם תחושה של חוויה מוזיקלית יוצאת דופן. בניגוד למופעים אחרים, שמאופיינים בתצוגת וידאו מרשימה ומרובת אפקטים, סטינג מסתפק בתאורה סטנדרטית לחלוטין ומשאיר את מרכז הבמה למוזיקה ולחברי הלהקה המעולים המקיפים אותו. הוא לא מרבה לדבר בין השירים ומסתפק בכמה מילות תודה בגרמנית בסיסית לקהל, שעומד על רגליו ומריע לו ממושכות.

בימים אלו עובר מסע ההופעות לארצות הברית והוא אמור לשוב לאירופה בקיץ 2020. לצערנו, בשל ביקורתו על ישראל ומדיניותה, הסיכוי שיכלול אותנו במסע קלוש למדי. למרות זאת, כדאי מאוד לעשות את המאמץ לטוס לאחת מערי אירופה כדי לראותו על הבמה.

הכותב, אביטל גונן, הוא שדר ברדיו קול רגע, מרצה לתולדות המוזיקה, תקשורת וספורט, עוסק במתן שירותי תוכן לעסקים | avitalgo7@gmail.com