הקשבה למטופל כערך עליון


"ככה זה כשיש שניים,
מסתבר,
 זה תמיד פעמיים,
לדבר,
 זה נותן לי ת'כוח, 
להתגבר גם על מאה מכות" (מילים ולחן שלמה ארצי)


שלום לכם... מה שלומכם? ספרו לי מה מציק לכם.
וואוו... איזה כאבים, אין מנוחה, כואב ה...
עד כאן הקשבתי ועכשיו יש לי פתרון, כי אני המומחה... מספיק לי רמז... כי הרי שמעתי כבר על כאב כזה...
באמת?!... אז זהו, שממש, אבל ממש, לא!!

טנג'ה אמר: "הקשבה זה לאפשר לאחר להתגלות בפנינו ואולי גם בפני עצמו".

ההקשבה דומה לחפירה ארכאולוגית ברזי הגוף הפיזי וברזי נפשו של האדם הכואב. כדי להגיע לעומק השכבות יש להרעיף אמפתיה, לאפשר אמון, לחבק, לחזק, לספוג, להקשיב לשפת הגוף, לניואנסים של הקול והגוף, להימנע משיפוטיות, לאפשר תהליך אינטואיטיבי של חשיפת רגשות, חשיפת פצעים וזיכרונות, לאפשר התמודדות עם עצם החשיפה. זה נשמע קצת חריג בעולם מנוכר של קריאת משפטים קצרים מתוך מסך, משפטים טכניים בעיקרם, שלא מאפשרים לגעת בבן האנוש שנמצא מעבר לרשת, מול המסך שלו, לפעמים במרחק מסך מאתנו, אבל רחוק מרחק שנות אור מאתנו.

להקשבה יש רבדים שונים ומשמעויות שונות. יש הקשבה לנימת הקול, יש הקשבה למילים, למשמעות שבין המילים, לסיפור כולו, לגוף ולחלקיו השונים. האדם הסובל שמולנו רוצה להוביל אותנו אל מקור הסבל, אז כל מה שצריך לעשות זה פשוט להקשיב.

ההקשבה מאפשרת הצפת הסיפור והרגשות ונותנת את הכוח להתגבר על הקושי ועל הכאב. ההקשבה חשובה לא רק בקליניקה אלא גם בחיינו וביחסינו אל הסובבים אותנו.

פיתגורס אמר: "המדבר זורע – המקשיב קוצר", שהרי מטרת השניים להגיע לסיבה, למקור הבעיה ולפתרון ובו הפגת הכאב.

אני כבר שומע אתכם ממלמלים לעצמכם... מה קשור כל הסיפור הזה? "בסך הכל כואב הקרסול", כך מספרת לי מטופלת כבת 70. "כואב לי בדריכה ואני משתמשת בקב". אני מהנהן בראשי..."כן, אני רואה. ספרי לי מה קרה, ולמה את משתמשת בקב"?, אני שואל. היא מספרת שלפני כמה שנים עברה החלפת מפרק קרסול ואההה, כן, כואבת לה הברך ברגל השנייה, וחוץ מזה אמרו לה להשתמש בקב אחד. "עברו כבר כמה שנים, האם עברת טיפול כלשהו שיחזיר לך את הביטחון ביכולתה של הרגל?", אני שואל. לא, היא לא עברה. "עשית הדמיה שתבחן האם הקרסול במצב תקין?" כן, הוא תקין. "במה את עוסקת"? אני ממשיך לחקור. "אני ....מתרוצצת, סוחבת ועומדת על הרגליים הרבה". אז מהו הקציר מההקשבה? הכאבים שלה נובעים מתחושת פחד וחוסר ביטחון בשימוש ברגל וגורמים לצליעה ולשימוש במקל, אשר ביחד מייצרים חוסר איזון בכל הגוף. אי לכך,  החזרת הביטחון והסרת הפחד, תוך הנחייה למודעות לצורת ההליכה ודריכה נכונה, הפחיתה מאד את תחושת אי הנוחות, ויחד עם טיפול מתאים הביאה להפחתה בכאב לרמה סבירה ולתפקוד טוב.

בבוקר מגיע בחור צעיר כבן 25, מתיישב ונאנח. אני מברך אותו בבוקר טוב ושואל מה שלומו. "מה אני אגיד לך, לא משהו. אני חייב לחזור להתאמן, לחזור לאכול אחרת. אני רק מרזה וזה עושה לי רע. אני סובל מכאבים חזקים בשרירי התאומים בשוקיים ולא יכול לעמוד יותר מ-10 דקות ברציפות. מזל שבעבודה אני לא צריך לעמוד הרבה", הוא מספר. אני מסתכל עליו. לבחור יש מבנה גוף כמו של רץ מרתון, דק וארוך, פלג גופו העליון נוטה מאד לאחור וכפות רגליו נוטות הרחק מקו האמצע של גופו. אנחנו ממשיכים לשוחח ומגיעים רחוק אל נערותו ומאוחר יותר, ומסתבר שהוא סוחב עמו מטען. התבוננות גם היא סוג של הקשבה. לפני ששוחחנו הקשבתי לגופו, מעין טכניקה כזו שבה הגוף מאבד שליטה ומוביל את המקשיב לאזור שבו הוא מאבחן בעיה. במקרה הזה הגוף הוביל למערכת העיכול. מסתבר שהתזונה שלו תמיד הייתה לקויה ובנוסף הוא סובל גם ממעי רגיש. שם מצוי מקור הבעיה, והוא בכלל התלונן על שוקיו.

הכותב דודי פוקס הוא בעל קליניקה תרפיה לטיפול בכאב, איזון יציבה ותנועה | www.therapyclinic.biz

התכנים המובאים במאמר אינם מהווים עצה רפואית או תחליף להתייעצות עם רופא