התנגדות לצוואה - מתי היא אפשרית?


כשאדם הולך לעולמו ומותיר צוואה יש לפנות לרשם הירושות לצורך קבלת תוקף לצוואה והפיכתה למסמך משפטי מחייב. כל אדם הרואה עצמו בעל אינטרס או כזה שנפגע מהצוואה, יכול להגיש את התנגדותו לקיומה של הצוואה. במצב דברים זה יעבור ההליך מהרשם לענייני ירושה לבירור בפני שופט בית משפט לענייני משפחה.

את ההתנגדות לבקשה לקיום הצוואה יש להגיש תוך 14 יום מהמועד בו פורסם בעיתונות דבר הגשת הבקשה לקיומה של הצוואה. 

קיימות מספר עילות בהן ניתן להתנגד לבקשת הקיום של הצוואה, ובכללן אם המנוח הותיר צוואה מאוחרת מזו עבורה התבקש צו הקיום, כאשר הצוואה אינה משקפת את רצונו האמיתי של המנוח או שנפלו בה פגמים, אם הצוואה נכתבה תחת לחץ, איום או אונס, במצב של השפעה בלתי הוגנת על המצווה, או כאשר אחד הנהנים מהצוואה היה שותף לעשייתה או עד לחתימתה.

כלל יסוד הוא כי כל אדם כשר לפעולות משפטיות זולת אם כשרותו הוגבלה או נשללה. רואים אדם כיודע להבחין בטיבה של צוואה, אם בעת עריכתה של הצוואה הבין שהוא חותם על צוואה והיה מודע להיקף נכסיו ולמי הוא מתכוון להעניק אותם. המצווה חייב להבין את משמעות פעולת הציווי לא רק פורמלית אלא גם מהותית. 

עיקרון נוסף הוא כי מצווה לקיים את דברי המת "מטרת דין הצוואה בכלל – ודיני פרשנות הצוואה בפרט – הוא להגשים את רצונו של המצווה (ע"א 7506/95 שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרן וישראל, פ"ד נד(2) 215, 222-223).

התנגדויות רבות מוגשות לבית המשפט בטיעונים של העדר כשרות המצווה להבין את משמעות הוראות צוואתו, וכן בדבר השפעה בלתי הוגנת של מי מנהני הצוואה על המנוח. 

סעיף 30(א) לחוק הירושה קובע:

"הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית - בטלה".

בחוק לא קיימת הגדרה ל"השפעה בלתי הוגנת" והדבר נתון להתרשמותו והכרעתו של בית המשפט הדן בהתנגדות.

פסק דין מנחה הקובע מבחנים לבחינת דבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת הינו דנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, בו נקבעו מבחנים שיש בהם כדי לסייע לבחינת ההשפעה הבלתי הוגנת, ככל שהייתה כזו:

א. מבחן תלות ועצמאות - זהו מבחן בו בודק בית המשפט האם בעת כתיבת הצוואה המצווה היה עצמאי פיסית וקוגנטיבית. הדגש הוא על עצמאות שכלית הכרתית ולא תלות מוחלטת מבחינה פיסית.

ב. תלות וסיוע – באם המצווה היה תלוי באופן בלעדי בנהנה ולא הסתייע באחרים, גובר החשש להיווצרות תלות העלולה להיות פתח להשפעה בלתי-הוגנת;

ג. קשרי המצווה עם אחרים – אם המצווה היה מנותק מסביבתו תתחזק ההנחה בדבר תלותו של המצווה בנהנה, ללא קשר לגורם או לסיבה שהביאו לבידודו. עצם הבידוד של המצווה יש בו כדי להגביר את תלותו בנהנה;

ד. מבחן נסיבות עריכת הצוואה – כאשר הנהנה היה מעורב בעשיית הצוואה, פעל לעריכתה או להוצאתה לפועל, יהיה במעורבותו כדי להוות ראיה לכאורה לקיומה של השפעה בלתי-הוגנת.

יש לשים לב כי באותו עניין קבע בית המשפט כי השימוש במבחנים הללו יעשה בזהירות רבה, תוך הבנה שבתלות כשלעצמה, אין משום ראיה מספקת לקיומה של השפעה בלתי-הוגנת ואף לא להקמת חזקה בדבר קיומה. לא כל תלות או השפעה פוגעת ברצונו החופשי של המצווה ולא כל תלות או השפעה תיתפס כ"לא הוגנת".

הכותבת עו"ד איילת כהן מתמחה בדיני משפחה, מקרקעין ומיסוי נדל"ן | dvoc@zahav.net.il

המידע המשפטי המוגש מהווה מידע כללי בלבד ואינו מהווה בשום אופן תחליף לקבלת חוות דעת ו/או ייעוץ משפטי