כך בונים כוכבת


החלום ההוליוודי של פרסום, הצלחה, הכרה עולמית וגם הרבה כסף, הוא חלום שלא מעט נערות ונשים צעירות מטפחות בסתר ליבן. בעבר, כשהוליווד נשלטה ביד רמה בידי אולפני הענק, היו נשים מכל ארצות הברית נוסעות ללוס אנג'לס בתקווה שמפיק על נוסח לואי ב. מאייר מ- MGM, או הארי כהן מ"קולומביה", יגלו אותן וייקחו אותן תחת חסותם. האולפנים נהגו לנהל ולעצב את כל אורחות חייה של הכוכבת הנבחרת, החל בבחירת שם מתאים, מלתחה, תפקידים ולעיתים אפילו בחרו עבורן בן זוג הולם למעמדן החדש ככוכבות. אלא שהימים ההם חלפו לבלי שוב. כיום הדרך לליבם של המלהקים והבמאים מפותלת וקשה הרבה יותר, ועל כל תפקיד מתחרות אלפי שחקניות ודוגמניות מכל רחבי העולם, שלכולן חלומות גדולים.

ובכל זאת, ניתן כיום להבחין בדפוס חוזר בדרכן של כוכבות העידן החדש למרכז הבמה. שני הנתונים הבולטים ביותר הם דבקות בלתי מתפשרת במטרה ויציאה לדרך בגיל צעיר, לעיתים צעיר מאוד. הדוגמא הבולטת ביותר היא כמובן הכוכבת הגדולה של העשור האחרון, ג'ניפר לורנס, שהצליחה למצב עצמה כמי שמככבת בסרטי איכות מחד, וגם מספקת את הסחורה בשוברי הקופות מאידך. לורנס, שגדלה בקנטקי הכפרית, התגלתה בניו יורק בידי סוכן דוגמניות כבר בגיל 14, אך מהר מאוד הבינה שהיא מעדיפה להיות שחקנית. שנה לאחר מכן היא שכנעה את הוריה להרשות לה לעזוב את ביה"ס ולעבור ללוס אנג'לס, שם החלה לקבל תפקידים קטנים בסדרות טלוויזיה, עד שכיכבה בגיל 17 בסרט "קר עד העצם", שחשף אותה והעניק לה מועמדות ראשונה לאוסקר בגיל צעיר מאוד. שנה לאחר מכן כבר הוחתמה לתפקיד קטניס אוורדין בסדרת סרטי "משחקי הרעב" ובמקביל קיבלה את תפקידה של "מיסטיק" בסדרת סרטי "אקס-מן" והפכה לאחת הכוכבות הגדולות בעולם. סרטו של הבמאי דיויד או. ראסל "אופטימיות זה שם המשחק" זיכה אותה באוסקר כבר בגיל 22, והכתיר אותה סופית ככוכבת העתיד של הוליווד.

לא רחוק מאחוריה ניצבת חברתה הטובה אמה סטון, שגדלה באריזונה והחלה להופיע על הבמות כבר בגיל הילדות. בגיל 14 ערכה להוריה מצגת סביב שירה של מדונה "הוליווד", והבהירה להם שהיא רוצה לעבור לעיר הסרטים. ההורים נכנעו ובגיל 15 החלה סטון את הקריירה. היא נאלצה לוותר על שמה הפרטי (שהיה אמילי) מאחר שזה היה "תפוס" ע"י שחקנית אחרת, ואף ויתרה על צבע שערה הטבעי והפכה לג'ינג'ית למען תפקיד בסרט "סופרבאד". היא כיכבה בשורה של סרטי נעורים ואחד מהם, "באה בקלות" (Easy A), העניק לה מועמדות ל"גלובוס הזהב" ופתח עבורה את הדרך לתפקידים משמעותיים יותר. ב- 2014 הייתה מועמדת לאוסקר שחקנית המשנה על תפקידה בסרט "בירדמן", שאף זכה בפרס הסרט הטוב ביותר, ושנתיים אחר כך כבר זכתה בפרס הגדול על תפקידה הראשי בסרט המוסיקלי "לה לה לנד", לצידו של ראיין גוסלינג. כיום נחשבות לורנס וסטון לכוח משותף בהוליווד. הן צעירות, יפות, מוכשרות ודעתניות. ביחד הן לוחמות להשוואת השכר בין גברים לנשים בעולם הקולנוע, הביעו דעה נחרצת בכל הקשור למאבקי Me Too ולא מהססות גם להביע את דעתן בשלל נושאים אחרים.

שחקנית נוספת שעברה מסלול דומה ואף קשה יותר היא ברי לארסון, שהחלה את הקריירה שלה כבר כילדה בת 10. לאחר גירושי הוריה, המשיכו לארסון, אחותה הצעירה ואימה, כמשפחה חד הורית בלוס אנג'לס, שהתקיימה בעיקר משכרה כשחקנית. אחרי עשור של תפקידי משנה בסדרות טלוויזיה וסרטים, היא שיחקה בסרט העצמאי "חדר" (Room), כנערה שנחטפה, נאנסה ונכלאה למספר שנים בידי גבר, כשהיא מגדלת את בנה ומנסה להימלט. התפקיד זיכה אותה בפרסי האוסקר, גלובוס הזהב ופרסים נוספים, והפך אותה לשחקנית מבוקשת בהפקות ענק. באחרונה כיכבה לארסון כ"קפטן מארוול" בסרטי "הנוקמים" האחרונים.

התופעה כמובן אינה ייחודית לארצות הברית. בבריטניה ניתן להזכיר את קירה נייטלי, שפרצה כנערה ב"כופפי אותו כמו בקהאם" וסרטי "שודדי הקאריביים", אמה ווטסון שכוכבה דרך בסדרת "הארי פוטר", וכמובן סרשה רונאן האירית שכיכבה עם נייטלי ב"כפרה" בהיותה בת 13 בלבד. אפילו כאן בישראל אפשר להזכיר את אודיה רש וענבר לביא, שארזו מזוודות בגיל צעיר והיום הן כבר שמות מוכרים בבירת הסרטים העולמית.

הכותב, אביטל גונן, הוא מרצה לתקשורת ורדיו, מגיש התכנית "הבוקר השישי" ברדיו קול רגע | avitalgo7@gmail.com