מסתרי הכאב המתמשך


בעולם הרפואה מגדירים את הכאב כחוויה רגשית מודעת, לא נעימה, בהקשר לפוטנציאל לנזק או לנזק ממשי. בתרגום חופשי זו בעצם אזעקה של הגוף, כלומר ביצענו תנועה פתאומית חריגה או משהו חריג בעצימותו, נחבלנו ואז הגוף מתריע כמו רמזור כתום מהבהב.

בטווח הקצר הכאב יכול לחלוף מעצמו או להיעלם בעזרת סיוע טיפולי והנחייה להתנהלות נכונה שתמנע פגיעה חוזרת. מתי הכאב יהפוך להיות "מתמשך" (כרוני)? כאשר הוא מתחיל לפגוע בתפקוד היומיומי, למשל: הימנעות מדברים שאוהבים, עצב, חרדה, אי נוחות מתמשכת, פגיעה בשינה, שינוי לרעה בהתייחסות לסביבתנו הקרובה. כל אלה ודומיהם יכולים להתכנס תחת הגדרת "סבל".

כשילד קטן נחבל אנחנו אומרים שאופן תגובת ההורה אליו (היסטריה לעומת רגיעה) יקבע את אופן תגובתו לחבלה בעתיד. בדומה לכך, תלונה לרופא על כאב ותגובה מעוררת בהלה כמו שם מפוצץ של מחלה, הפנייה לאבחנה וכו', ייצרו קשר ומשוואה בין כאב לבין נזק. ואם יצאנו מהרופא ומיהרנו לעשות "גוגל" על האבחנה ונבהלנו אפילו יותר (מכירים את ההתוויות שמצורפות לתרופות?) חיזקנו עוד יותר את המשוואה כאב=נזק... אה, וחבר של אמא היה לו גם כזה דבר ועבר ניתוח... לא צריך להוסיף יותר.

לפני שאסביר איך כל זה משפיע על חוויית הכאב המתמשך שלנו, אסכם בסכמתיות מה קורה במערכת העצבים שלנו. אז ככה: תאי העצב שלנו קולטים מהאיברים בהם הם נמצאים, מידע על טמפרטורה, מתיחה מכנית, שינוי כימי, שינוי בחמצון, שינוי בזרימת הדם, הימצאות חומרים נגזרים מ- Stress כמו קורטיזונים וכו', או התראה על קלקול בתא כמו אזעקה תקולה. את המידע הזה הם מעבירים למוח. כעת צריך מוחנו הקודח להחליט מה עושים עם המידע שנשלח אליו מאיבר זה או אחר. זוכרים את תגובת ההורה?... היסטוריית ההתנסויות שלנו באירועי כאב מהווה את בסיס הנתונים עליו המוח יבסס את תגובתו, כלומר, האם יש צורך להפעיל את כל מערך האזעקות הארצי, או לתת מסרון מרגיע אך מסב תשומת לב לאירוע.

כאשר אנחנו חווים כאב מתמשך נוצר בתאי העצב שלנו תהליך אלקטרו-כימי הגורם לירידה בסף הכאב. במילים אחרות כאב קטן יגרום לתגובה חזקה. כאן אני חייב לציין שהכאב שחשים הוא אמיתי לחלוטין!!

זוכרים את המשוואה כאב=נזק? במרבית המקרים כששואלים את המטופלים האם הם חשים כאב כל הזמן, תשובתם תהיה שלא כל הזמן כואב. אם המשוואה הזו הייתה תקפה תמיד, גם הכאב היה צריך להימצא תמיד. אם הברך כואבת לי בריצה ממושכת אבל לא כואבת בפעילות גופנית אחרת, המסקנה היא שאין נזק. במקרים שבהם ניתן לקבוע כי יש ירידה ברפלקסים, ירידה בכוח השריר או בתחושה, הימצאות גידולים, אלו מגדירים נזק וזה כבר עניין בפני עצמו.

בוא ננסה אם כן, לפתור את החידה של הכאב המתמשך. הפתרון מורכב, רב ממדי ולא ניתן להשוות בין פתרון שניתן לחברי לפתרון שיוצע לי. בני האדם מורכבים יותר בכל היבט.

למדנו שחוויות העבר מגדירות את אופן התגובה שלנו ואת עוצמתה. הבסיס לפתרון מצוי בהקשבה פרטנית לתיאור של המטופל או המטופלת, הקשבה למילים בהם הם משתמשים, לשפת גופם ולדרך ההתנהלות שלהם עם הגוף בתנועות הלא מודעות והאוטומטיות. מטרת מהלכים אלו היא לאפשר להם להציף ולהביא למודעות את מהות הבעיה, כי הרי כל אחד מאתנו יודע הכי טוב מהן הבעיות שלו. מכאן יש להציף ולהביא לידי מודעות את הפתרון שלהם לבעיה.

כאן נכנסת העזרה הטיפולית, כדי לסייע במימוש הפתרון שהוגדר לבעיה, שינוי ההתניות שנוצרו ולמידת דפוסים חדשים שיגרמו למוח לקבל מידע חדש אתו יצטרך להתמודד, ולזנוח את אותו כאב ממושך ישן. נשמע פשוט? לא!... אבל מאד אפשרי ומאד עובד.

חשוב לחזור ולהדגיש שוב ושוב שהכאב שאנשים חווים בכאב מתמשך הוא אמיתי בהחלט!! והאמירה הידועה: "לכו לפסיכיאטר שייתן לכם כדורים", היא פוגענית וטראומתית ומחזקת את תחושת הכאב ואת החרדה.

הכותב דודי פוקס הוא מטפל בכאב, מאזן יציבה ותנועה, בקליניקה תרפיה בכפר קיש | פייסבוק - דודי פוקס ב"קליניקה תרפיה" לטיפול בכאב, איזון יציבה ותנועה