על זיכרונות ושימורם


בשנים האחרונות אנו עדים לתנועת התעוררות הקשורה בעבר המשפחתי. יותר ויותר מחלחלת בנו ההבנה שהתמונות, המסמכים, הסרטים ושאר צורות התיעוד שהיו מוכרות לנו – הכל מאבד מאיכותו, לפעמים עד הרס מוחלט.

השורשים שלנו חשובים לנו וחשובים לדורות הבאים. הגעגועים והרצון שלנו לזכור ולהזכיר, לשמור ולשמר את האנשים האהובים ואת האירועים המשמעותיים של חיינו ושל השושלת המשפחתית שלנו, חשובים מהמון בחינות, אך בראש ובראשונה מהבחינה האישית.

היה זה יגאל אלון ז"ל, שאמר: "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל". משפחה אינה "עם" אמנם, היא אישית ופרטית, אבל היא חשובה ומשמעותית.

לכל משפחה, קטנה כגדולה, יש את הסיפור הגדול או הקטן שלה – ורק שלה. התמונות והכתובים השונים שנמצאים באלבומים ובקופסאות, בארונות ובשקיות, הם חלק בלתי נפרד מהסיפור הזה.

הזיכרונות שלנו קשורים באופן הדוק לתמונות ולסרטים שצולמו, למכתבים שנכתבו, לתעודות שניתנו, וכמובן לסיפורים שסיפרו לנו עליהם – היכן צולמו ובאיזו סיטואציה, מתי נכתבו ולכבוד איזה אירוע. כל זה מאגד ומאחד את העבר המשפחתי והזיכרונות לחבילה אחת, שלאורה אנחנו יכולים להבין את ההחלטות הגורליות שלקחו הסבים והסבתות שלנו ואחריהם הורינו, כאשר עזבו בתים ויצאו להגשים חלומות של ציונות. כל משפחה תרמה בדרכה וכל משפחה תיעדה בדרכה. אין ספק שהסיפור הייחודי של מדינת ישראל שזור בסיפורה של כל משפחה, ולא משנה מאין הגיעה לכאן. השמירה והתיעוד של פיסת ההיסטוריה הזו חשובים ומלמדים.

היום אנו מבינים כמה חשוב לסרוק ולשמר, כדי שהחומרים הללו שיושבים להם בנחת באיזה ארון, לא יהרסו. לפיכך, תהליך של סריקה, רישום הפרטים ובניית ארכיון (כן.. זו לא מילה גסה..) משפחתי, חשוב מאין כמותו.

בשיחות עם משפחות שסרקו, שימרו ותיעדו את החומרים המשפחתיים שלהם, תמיד ניצת בעיניים ניצוץ של גילויים חדשים על סיפורים אישיים (גם כשחשבו שהכירו את כל ההיסטוריה). פתאום מתגלים סיפורים על עליה ומלחמות, אבדן ושכול, בניה והקמה של מדינה, של משפחה ושל חיים חדשים בארץ חדשה. משפחות צעירות יותר, שהתמונות והסרטים שלהם פשוט צולמו טרום העידן הדיגיטלי, מבינות גם הן שתיעוד ושימור חשובים, ושגם החומרים החדשים יחסית צריכים לעבור תהליך דיגיטציה כדי להישמר לאורך זמן.

לאחרונה התפרסמה כתבה בנושא במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות", שבה נכתב: "...סבתא וסבא השאירו אחריהם תמונות, הקלטות, מסמכים, אולי יומנים יקרי ערך. עד היום מתגלות יצירות מופת בחיפוש בעליות גג של בתים ישנים. מה אנחנו משאירים לדורות הבאים?.....אם אתם שומרים עדיין סרטים בפילם (נגטיב) או בווידאו....יש שירות העברה למדיה דיגיטלית (ממון 14.7.2019).

כן, גם אני ממליצה לכל מי שהחומרים המשפחתיים הישנים חשובים לו – לעשות מעשה! לאסוף את האלבומים, הקופסאות עם המכתבים, הסרטים או כל פיסת נייר היסטורית ששייכת למשפחה – לסרוק ולשמר, ואם אפשר גם לתעד כדי שהדורות הבאים ידעו מי בתמונות, למי ומתי נכתבו המכתבים, למי ניתנו התעודות ועל מה ובאיזה אירוע צולמו הסרטים. יש לאחסן הכל במדיות הדיגיטליות הרלוונטיות, לגבות בעוד מקום ולא לשכוח להשאיר אצל מישהו מבני המשפחה את הססמאות לכל המדיות השונות, כדי שגם בעוד עשרות שנים יוכלו ילדי המשפחה להיכנס בקלות לארכיון המשפחתי ולצרף תמונות ומסמכים לעבודת השורשים שיכתבו בכיתה ז' (בתקווה שהנושא יהיה עדיין בתכנית הלימודים..). גם בהווה תוכלו בקלות לחגוג יום הולדת באירוע של "חיים שכאלה", או סתם להעלות זיכרונות ולהראות תמונות במפגש משפחתי או חברתי, הכל כיד הדמיון הטובה עליכם.

אם החלטתם להיעזר באיש מקצוע לביצוע התהליך - וודאו שיש לו את הניסיון הנדרש ואל תשכחו לבקש המלצות מלקוחות קודמים.

הכותבת, מור אפשטיין, היא בעלת העסק "סרוקים – זיכרונות שמורים" | www.srukim.co.il