עשרת הדברות להתמודדות עם פחדי השינה של ילדינו


הורים רבים מספרים לי כי ילדיהם מתלוננים על פחדים המונעים מהם ללכת לישון/להירדם/לרצות להישאר בחדרם. בעיות השינה כוללות גם התעוררויות מרובות בלילה, המלוות בבכי והזדקקות לסיוע מההורים בהירדמות חוזרת, קושי להיגמל מאכילה ושתייה בלילה ונדידה למיטת ההורים במהלך הלילה. הסובלים העיקריים מכך הם כמובן ההורים, שאיכות השינה שלהם נפגעת וכך גם יכולתם לתפקד ביום שלמחרת.

פחדי לילה נחשבים לתופעה מאוד נפוצה בילדות, כאשר מחקרים הראו שבגילאים 4-12 כ-73% מהילדים דיווחו על פחדי לילה. זוהי תופעה נורמטיבית התפתחותית שבד"כ נפתרת ללא התערבות מיוחדת. נמצא כי ישנם הבדלים בין ההורים לילדיהם בדיווח על פחדים, כשילדים בגילאים שונים מדווחים על שכיחות גבוהה יותר של פחדים מאשר הוריהם. דבר זה יכול להעיד על כך שהורים רבים אינם מודעים לפחדים של ילדיהם, במיוחד בקרב ילדים גדולים יותר שאינם זקוקים לעזרה מהוריהם בהתמודדות עם פחדים אלו. המחקרים מצאו גם שבנות מדווחות על יותר פחדי לילה מאשר בנים.

לכל גיל ישנם מאפיינים שונים שיכולים להימשך ולהצטבר ככל שהילד גדל, לדוגמה:

תינוקות: גירויים בסביבה המידית כמו רעשים חזקים ותנועות פתאומיות -- בכי חזק.

פעוטות: אנשים זרים, פרידה, מקומות חדשים (ביקור אצל אורחים למשל).

גילאי הגן: פחד מלהיות לבד, חושך (הילד יבקש להשאיר אור או טלוויזיה דולקים), דמויות דמיוניות, חיות מחמד, חלומות רעים.

גילאי בית הספר: חוויות הצקה, הטרדה ובעיות חבריות במהלך היום, מצבי טראומה כמו מוות, גירושין, מתיחות ביטחונית ועוד.

האמת היא שאין באמת דבר כזה "שינה רציפה", לא אצל מבוגרים ולא אצל ילדים ותינוקות. במהלך השינה התקינה והנורמלית ישנן מספר יקיצות קצרצרות באורך של כמה שניות. לכן, התופעה כשלעצמה, שתינוקות מקיצים בלילה, היא נורמלית. החל מגיל 4-5 חודשים תינוקות אלה מפתחים מודעות גוברת והולכת לנעשה סביבם, ולכן יקיצות קצרצרות אלה עלולות להתמשך ולהפוך להתעוררות של ממש, שבה הילד לומד לקרוא להורה. הם מתבוננים סביבם, מנסים להבין מה קורה ובד"כ נקלעים למצוקה אם אינם מצליחים להירדם שוב ובוכים.

אם הם רגילים להירדם עם מוצץ בפה, הם בוכים ומבקשים שיכניסו להם אותו שוב (הם מבינים שהמוצץ לא הפסיק להתקיים אלא פשוט יצא מטווח ההשגה שלהם והם רוצים שיחזירו להם אותו - או לפחות ההורים מפרשים זאת כך...). אם הם רגילים להירדם תוך כדי הנקה אז הם דורשים שוב הנקה, למרות שלמעשה נגמלו כבר מאכילת לילה. אירוע כזה יחזור על עצמו שוב ושוב, כי הם למעשה מגלים שאם הם בוכים בלילה אז בתוך שניות דמות ההורה צצה בדלת...שוב ושוב. התובנה הזו מלהיבה אותם ובסופו של דבר הופכת לתלות.

הטבלה מוגשת ע"י פרופ' עמוס רולידר

אז מה עושים?

להלן עשרת הדברות להתמודדות עם פחדי שינה של ילדינו:

  1. למדו את הילדים לא לחשוש מדמויות או חפצים שמפחידים אותם במהלך היום (חיות, מפלצות וכל גורם אחר המפחיד אותם).
  2. הקפידו על רוטינת ערב קבועה בזמן ובסדר הפעולות.
  3. דאגו שהילד יירדם בשעה התואמת את גילו.
  4. למדו את הילד להירדם בחדרו/במיטתו (החזירו אותו למיטתו אם מגיע לבקר אתכם בלילה).
  5. הקפידו שהילד נרדם ללא נוכחותכם בחדר, לא על ידי האכלה ולא בעזרת מסך!
  6. השאירו דלת פתוחה במקצת, אור חלש ואינטרקום (במיוחד בבתים עם שתי קומות כשההורים נמצאים בקומה אחרת).
  7.  כאשר הילד מתחיל בתהליך ההירדמות בשקט וברוגע, היכנסו לשנייה, לטפו אותו בתוספת נשיקה וצאו מהחדר (גם אם הוא מבקש שתישארו).
  8. הימנעו מפתרונות קלים כמו לישון עם הילד בחדרו, להרדימו בסלון, לישון עם ההורים.
  9. חזקו ושבחו התגברות על פחד וגילוי התנהגות של עצמאות!
  10. דאגו לעקביות ואחידות בביצוע התהליך ביניכם ו/או כל גורם אחר (סבא-סבתא) המעורב ברוטינת הערב והשינה.

הפרופסור עמוס רולידר  BCBA-D הוא מומחה מוסמך לניתוח וטיפול התנהגותי, דיקן הסטודנטים במכללה האקדמית כנרת, עומד בראש מרכז רולידר לייעוץ והכוונת הורים, מחבר הספרים "הורות ללא רגשות אשם" ו-"מה עושים עכשיו" | www.rolidera.co.il