תשע"ט - היית טובה אלי


חלפה לה שנה ושוב הגיע תשרי. פעם שנייה שלי, ככותבת הטור במגזין, שאני מתיישבת לסכם שנה. כי זה מה שעושים בסוף שנה. מסכמים, מסיקים ומעלים יעדים לשנה החדשה.

בשנה שעברה הקדשתי את הסיכום לניתוחים, סטטיסטיקות ותחזיות של גדולים ומומחים בשוק הנדל"ן ובפוליטיקה המשפיעה עליו. הפעם החלטתי לכתוב מהשטח, ממה שעבר עלי באופן אישי.

הייתה זו שנה מדהימה, שנה של הרבה עסקאות טובות, הן למוכרים והן לקונים, והרבה שיתופי פעולה פוריים ומוצלחים. אני והקולגות שלי מסכימים על כך פה אחד.

חשבתי לעצמי - מה קרה השנה שלא קרה בשנים קודמות? מה הוביל לעסקאות כאלה טובות? ומיד עלתה בי התשובה – אנשים התעייפו מלחכות. לחכות לשר האוצר, לחכות לבחירות, לחכות להגרלות, לחכות לפרויקטים תקועים בביורוקרטיה וועדות. זוגות צעירים שרק התחתנו ו/או יש להם ילד אחד או שניים, השתוקקו כבר לבית משלהם. זוגות בני 40-50 שנולדו להם עוד ילדים והצליחו לצבור עוד הון עצמי, רצו להגדיל את ביתם, לבנות מחדש, לשדרג מדירות לבתי קרקע, או להפריד בתים לאחר גירושים. כולם ביקשו כבר להתמקם. הם חיפשו קהילות טובות ומוסדות חינוך טובים ורצו כבר להתעורר בבוקר בבית חלומותיהם, לקום מהמיטה ביח' ההורים המפנקת, לדרוך על רצפה שבחרו, להיכנס למקלחת שעיצבו, לרדת למטבח החדש שקנו, להכין להם קפה של בוקר ולצאת אתו למרפסת הנוף המרהיב שמשקיף מביתם.

נמאס להם משיקולים כמו יש זיהום או אין זיהום, האם יבנו שדה תעופה או לא, איפה יבנו אותו, האם יאשרו הרחבה או לא, ומתי זה יקרה. אלה זוגות ויחידים שבחרו בצורה אמיצה ונועזת לקבל החלטה ולקנות, כי החיים קורים עכשיו, הילדים נולדים עכשיו וגדלים עכשיו ומתחנכים עכשיו, ולשיקולים אין סוף. בינינו, מישהו באמת יכול לדעת מה מזהם אותנו יותר - המפרץ או הקרינה של המכשירים שצמודים אלינו? האוכל שאנחנו אוכלים? ומה אם האיום האיראני יתממש? זה משנה אם נגור במפנה מזרחי או מערבי, או בציר ההמראה או הנחיתה של שדה התעופה?

אני באופן אישי לא צופה בחדשות בכלל, ואתם יודעים מה? אין עלי שום איום איראני. פעם בשלושה חודשים אני נתקלת בחדשות ובאיום האיראני ועד הפעם הבאה הוא לא קיים. הרי גם אם הוא באמת קיים, אין לי הרבה מה לעשות נגדו. יש פוליטיקאים וצבא שדואגים לכך, והם כבר יגידו לי ברגע האמת איך עלי להתגונן. אני משלמת את מיטב כספי המיסים למומחים שיתעסקו בכך, כדי שאני לא אוטרד מכך ביום יום. ואני משתדלת לאכול בריא, ממש ממש בריא, אבל האם כל המוצרים שאני קונה, אכן נטולי חומרים שאינם בריאים? וכשאני מתפנקת בבית קפה, האם אני באמת יודעת באילו חומרי גלם הם משתמשים? אם אני מחמצנת פס בלונד בשיער, שהוא מאוד לא בריא לשיער ולקרקפת, אבל עושה אותי מאושרת, אז לוותר עליו? אני גם עולה מדי יום על כבישים מאוד מאוד מסוכנים ומעלה את הסיכוי שיקרה לי משהו נוראי, אבל סומכת על עצמי ומגיעה למקומות נפלאים.

שלא תטעו, כל הלקוחות שלי הם אנשים משכילים, אינטליגנטים, מודעים, מעורים, עובדים קשה, ספורטאים, הישגיים ולוקחים אחריות על עצמם, על ילדיהם ועל הסביבה, אבל הם הבינו שמצד אחד יש המון שיקולים גדולים וחשובים, ומצד שני צריך לחיות את הרגע הזה הכי טוב שאפשר, כי הוא לא יחזור. והעמק הכי יפה עכשיו. ומספיק לדאוג כל הזמן למה שיהיה או לא יהיה בעתיד.

לא, לא חזרתי כעת מאיזו סדנת מודעות או פסטיבל אדמה. אני פשוט התבוננתי והקשבתי שנה שלמה לאנשים האמיצים הללו, והעליתי פה לפניכם את התובנות שלהם והשקפת עולמם משיחותינו.

תודה רבה לכם לקוחותיי האמיצים שקניתם ומכרתם דרכי נכסים השנה. תודה רבה לכם קוראיי היקרים, על הפידבקים שאני מקבלת מכם ברחוב ומתרגשת.

בנימה אישית הפעם, מהלב....ובברכת שנה מעולה לכולנו, אמן.


הכותבת חן מרדיקס עוסקת בתיווך, ייעוץ וליווי השקעות נדל"ן פרטי ומסחרי. בוגרת קורס גישור של משרד המסחר והתעשייה חיפה | chenmardix@gmail.com