המדורים הקבועים #בול בפוני


לאחרונה, במיוחד בימים אלה, אני מתעסקת בחשבון הנפש. אני חווה סוג של משבר כתיבה, ואולי הוא שיקוף של איזה כאוס שיש לי בפנים. אני חולמת חלומות מטורפים, מצחיקים, עצובים, מטלטלים.

קרא עוד

הייתי ילדה של קיץ. של ים ובריכה, של חופש. החורף הפחיד אותי. רעמים, חושך. אבל היה עוד משהו, שהלך ותפס מקום יותר ויותר רחב בארון הפחד שבלב שלי.

קרא עוד

"איך את יכולה לישון בלילה, אם יש לך כפית בכיור?", שוב ושוב אני חוזרת אל השאלה ההיא, מלפני שנים. ולא, אני לא יכולה לישון בלילה אם יש לי כפית בכיור. אבל סירים דווקא יש לי לפעמים במקרר, והמקרר שלי לא תמיד (לרוב לא) יעבור מסדר אצל דודה עדנה. היא מצמצמת.

קרא עוד

שני הדר מתגעגעת לרדיו הישן וגם....מי זה עזרא פרג'?

קרא עוד

יש רגעים שבהם את אומרת לעצמך "קומי חמודה, התכבדי וצאי נא לך מאזור הנוחות הנחות שבו מיקמת את עצמך בתחום הזה. איך את חושבת להיות אשת העולם הגדול יום אחד, אם צ'ופסטיקס את לא מסוגלת לפצח?".

קרא עוד

לפני שלוש שנים אישה אחת, שני הדר, עשתה חצי מרתון. היא לא הייתה אדם יותר טוב, אפילו לא אדם יותר מוצלח ממי שאני היום. אגב, היא גם לא הייתה פחות טובה או מוצלחת. היא הייתה מישהי, שלפני שלוש שנים יכולה הייתה לעשות חצי מרתון.

קרא עוד

לימים, היה משהו תרפויטי בסיפור הזה של לערבב לברווזים את הדייסה שלהם. דלי עצום, מלא לחם יבש מחדר האוכל, עם תערובת בריח של.. ובכן, תערובת, וצינור מים שממלא לאיטו את הדלי. היום קוראים לזה ויסות חושי. אז סתם נהנינו ללוש. זה היה הסליים שלנו…

קרא עוד

מכירים את זה שבערך מהתיכון, עם אהבה ראשונה והכל, אתם מתחילים לדמיין את המשפחה שתקימו ביום מן הימים? טוב, אני אנסח מחדש. מכירות את זה ש…?

קרא עוד