המדורים הקבועים #טור אישי

האש דלקה בקמין ואמא של ילד היום הולדת התקשרה, איחלה לו שיהיה לו יום הולדת שמח, ושיעבור בשלום. היא לא יודעת למה אמרה 'שיעבור בשלום'.

כמו רבים מאד במדינה, שזה היה העולם שלהם, מצאתי עצמי ממש דואגת לעתידנו, ולאו דווקא בגלל שכבר דצמבר ובקושי יורד גשם. מה יהא עליך, באג 2000? ככה, ברגע אחד, כל מה שבנינו כאן, ככה הכל ייגמר?

לאחרונה, במיוחד בימים אלה, אני מתעסקת בחשבון הנפש. אני חווה סוג של משבר כתיבה, ואולי הוא שיקוף של איזה כאוס שיש לי בפנים. אני חולמת חלומות מטורפים, מצחיקים, עצובים, מטלטלים.

הייתי ילדה של קיץ. של ים ובריכה, של חופש. החורף הפחיד אותי. רעמים, חושך. אבל היה עוד משהו, שהלך ותפס מקום יותר ויותר רחב בארון הפחד שבלב שלי.

"איך את יכולה לישון בלילה, אם יש לך כפית בכיור?", שוב ושוב אני חוזרת אל השאלה ההיא, מלפני שנים. ולא, אני לא יכולה לישון בלילה אם יש לי כפית בכיור. אבל סירים דווקא יש לי לפעמים במקרר, והמקרר שלי לא תמיד (לרוב לא) יעבור מסדר אצל דודה עדנה. היא מצמצמת.

שני הדר מתגעגעת לרדיו הישן וגם....מי זה עזרא פרג'?

מכירים את הפעם הראשונה שבה אתה מרגיש במלוא העצמה, את הלב שלך, פיזית, מבקש לצאת ממקומו מרוב אהבה לילד? לפעמים כשאני מנסה להבין איך סבים אוהבים את הנכדים שלהם, ואם זה קורה באוטומט, אני נזכרת בתחושה הזאת, כשנהייתי דודה בפעם הראשונה, ועדיין לא היו לי ילדים משלי.

לפני שלוש שנים אישה אחת, שני הדר, עשתה חצי מרתון. היא לא הייתה אדם יותר טוב, אפילו לא אדם יותר מוצלח ממי שאני היום. אגב, היא גם לא הייתה פחות טובה או מוצלחת. היא הייתה מישהי, שלפני שלוש שנים יכולה הייתה לעשות חצי מרתון.

לימים, היה משהו תרפויטי בסיפור הזה של לערבב לברווזים את הדייסה שלהם. דלי עצום, מלא לחם יבש מחדר האוכל, עם תערובת בריח של.. ובכן, תערובת, וצינור מים שממלא לאיטו את הדלי. היום קוראים לזה ויסות חושי. אז סתם נהנינו ללוש. זה היה הסליים שלנו…

מכירים את זה שבערך מהתיכון, עם אהבה ראשונה והכל, אתם מתחילים לדמיין את המשפחה שתקימו ביום מן הימים? טוב, אני אנסח מחדש. מכירות את זה ש…?

הבעיות התחילו כבר בשלב ההעמסה. הגג של הפז'ו היה משמעותית קצר מספה ארוכה של שלושה מושבים. איתוש התלונן שהוא פרק את הכתף ונאלצתי לקשור את הספה לגג של האוטו בכוחות עצמי. לא היה ברור האם הרכב מסיע את הספה, או להפך.

יום שישי הגיע והבלגן בגן בשיאו...