סיפור שמתחיל על המדרכה בכפר תבור ומסתיים בחלומות ירוקים


כתבה: טלי אלמוז

מכירים את התחושה שעולה כשהילד שלכם מגיע עם רעיון ענק הביתה ואתם מבינים שהוא ממש ממש צודק? מכירים את התסכול כששוברים את הראש כיצד מתחילים בכלל להגשים את אותו רעיון גאוני שלו?

אז בחודש ספטמבר האחרון קרא לי בהתרגשות בני הצעיר אל המסך: "אמא, את חייבת לראות את בית הספר הזה! אמא, זה מדהים! איך אני אוכל ללמוד במקום כזה, אמא?"

כך התחיל לו סיפור אהבה.

זהו סיפור אהבה שנפתח במטעי הזיתים של סבא של הילד שלי, במושבה מגדל שלחוף הכינרת, ממשיך בחיפוש המתסכל אחר פועלים שיקטפו יום בשנה את המנגו במשק (ואין, פשוט אין פועלים מתאימים), עובר במפגש מדהים בחודש יולי האחרון עם הפועלים הצעירים מכיתה י׳ מביה"ס "רגבים בעמק" שבעמק בית שאן שבאו ברינה, קטפו בחדווה והשאירו אותנו נפעמים מול נוער ישראלי עובד בשמחה ובמקצועיות בחקלאות, ואז הכתבה בערוץ 2 שמפגישה אותנו לראשונה עם ביה"ס "אדם ואדמה" בחצבה שבערבה. סיפור אהבה, כבר אמרנו?

איך אפשר שלא להתאהב בצוות בית הספר, שיוצא עם אור ראשון לשטח עם התלמידים, אחרי שהתלמידים העירו, הכינו אוכל ומים ותיאמו את הכל עם החקלאים לגמרי לבד?

איך אפשר שלא להתאהב בצוות המורים המסור, שבשלוש שעות לימוד יומיות בלבד בכיתה מביא כבר מזה ארבע שנים את כל תלמידיו לבגרות מלאה, כשהוא משאיר אותנו עם השאלה: מה זה אומר על כל הזמן שהילדים שלנו יכולים להרוויח?

גם בערב מוצא הצוות זמן לשבת עם החבר׳ה להעשרה, לשיח ולקריאה של עוד פרק מ"בית אבי", ספרו האישי של יגאל אלון.

אני מלאת קנאה בילדים האלה, שיוצאים לטיולים ארוכים בארץ, יותר ימים מכל בית ספר ישראלי אחר, ובמקביל הבגרות מלאה ועגבניות השרי נקטפות בזמן.

אחרי ההתאהבות הראשונית מגיעה כמו תמיד המציאות. איך עושים? במה מתחילים?

טלפון ראשון, כמובן לרועי בר אילן, מנהל כפר הנוער כדורי. רועי עוד בודק. כדורי עוד מהוסס: רוצים להחזיר לחקלאות את הזוהר והאור בעיניים, אבל לא לגמרי בטוחים איך.

ועוד מפגש מדהים אחד על המדרכה ברחוב שלי עם שכניה זיוון, השכן שלי. מה הסיכוי ששכן בבית לידי יחלום את אותו חלום שלי בדיוק? אז מסתבר שיש סיכוי כזה. אני מגלה שגם שכניה חולם לחנך תלמידים בבית ספר כזה כאן בגליל ומבינה שבינגו! מצאתי לי שותף לדרך.

מכאן אנחנו מצרפים לדרך שותפים אינספור. שותף ראשי הוא ארגון השומר החדש שמרחיב את "אדם ואדמה" בחצבה לעוד שני בתי ספר, האחד שלנו בתבור והשני בקיבוץ אורטל שבגולן. אנשים רבים ב"שומר" רתומים להצלחת הרעיון הזה ועובדים איתנו יחד במרץ לפתיחתו כבר בספטמבר הקרוב, מניהול ועד בינוי, מתקצוב ועד שיווק - צוות מיוחד שדוחף איתנו קדימה. ומהשומר כבר מגיעה שותפה קרובה שלישית - רננה אנגל, שחינכה כבר בחצבה ומצטרפת לצוות החינוכי של "אדם ואדמה" בתבור.

בית הספר כדורי מצטרף לשותפות ומאמץ את תלמידינו להיות כיתה בכדורי. זה מושלם ממש כשקיבוץ עין דור פותח לתלמידים שלנו את האפשרות לגור במבני הלינה המשותפת הטובלים בירק, דשא ומרחבים קיבוצים. החקלאים השותפים שלנו באזור כבר מחכים לנו שנבוא, מחכים מאוד לידיים שעובדות באהבה. חסר רק מרכיב מרכזי אחד בכל העסק והוא – עוד תלמידים. רשימת תלמידי ביכורים כבר מתגבשת. לאחר שיווק בכל כיוון אפשרי, כיתה י' הולכת ומתמלאת - הכיתה הראשונה של בית הספר הצומח שלנו, צומח כמו שתיל צעיר, ממש נבט, עוד חשוף לרוחות הביורוקרטיה, צמא לתקציבים ותרומות, אבל ובעיקר, צומח נכון, בסביבה בה הורים ותלמידים מחפשים זן חדש של חדשנות חינוכית וחשיבה יצירתית וצמאים לחינוך משמעותי. הוא צומח נכון לגדול ולטפס, לשלוח שורשים יציבים וענפים חזקים, ולהצמיח עליו ילדים מאושרים, שקמים לבית הספר עם אור בעיניים.

כולי ציפייה שבטנא שלנו יהיו פירות סיפור האהבה הזה: בית ספר "אדם ואדמה" בתבור, חלום ירוק חדש בעמק. עוד רגע וגם הגבעות תתמוגגנה...

"הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה, וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר, וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע; וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס, וְכָל-הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה"...(עמוס ט', פס י'ג)

לפרטים והרשמה: 050-6621315   

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.