ג'אז בעיר הגדולה


ג'אז בעיר הגדולה

כתבה: גלית בצלאל | צילום: (Dmitry Mokrenko (DM_Photo_pro


אחד מהדברים שהכי מרחיבים את לבי, זה לראות את אנשי העמק עושים זאת בגדול מעבר לים. אחד כזה הוא הסקסופוניסט דין צור (30) שגדל כאן אצלנו בתמרת, ועושה חיל כבר שבע שנים בניו יורק, כשהוא מנגן לצד הנגנים הכי מוכרים בעולם. צור, בוגר תזמורת צה"ל, ביה"ס לאמנויות "תלמה ילין" ו"ג'וליארד" היוקרתי, התאהב במוסיקת הג'אז ובסקסופון עוד כשהיה ילד ולמד בבית האמנויות במזרע. 

מה מביא ילד קטן לבחור דווקא בסקסופון? ולמה דווקא ג'אז? מה משך אותך בסוג המוסיקה הזה?

"ההורים שלי וסבא שלי הם חובבי מוסיקה ושמענו הרבה ג'אז בבית, כך שגדלתי על לואי ארמסטרונג ואלה פיצג'רלד. כך נחשפתי לצליל של הסקסופון ואהבתי אותו. מגיל מאד צעיר ביקשתי מההורים שלי לנגן בסקסופון. מאוד אהבתי את מראה הכלי והצלילים שלו. מה שמושך אותי בג'אז זו תחושה חזקה של קצב ובלוז. בנוסף, זו מוסיקה מאד אופטימית, במיוחד סוג הג'אז שאני גדלתי עליו. בהמשך גיליתי שזו מוסיקה שמאד כיף ללמוד אותה, כי יש לה המון עומק מבחינה רגשית ואינטלקטואלית".

לאחר שהופיע בעשרות מועדוני ג'אז, תאטראות ופסטיבלי ג'אז בארץ, הבין צור שעל מנת להפוך לכוכב בינלאומי בתחום, הוא צריך להיות שם, איפה שכל הגדולים נמצאים – בארה"ב.

"יש לי משיכה חזקה לג'אז באופן ספציפי ולכן היה לי רצון להגיע לניו-יורק שזו הבירה העולמית של הג'אז, שבה יש יותר הזדמנויות לנגן עם נגנים מובילים בתחום. יש כאן יותר מועדוני ג'אז, פסטיבלים ואפשרויות להופיע".

היו חששות מהמעבר? לא הפחיד אותך לעבור פתאום לבמות של הגדולים?

"להפך, היו לי אפס חששות. חשבתי שיהיה לי קל. רק כשעברתי מבוסטון לניו-יורק  הבנתי כמה דברים לא ידעתי והייתי צריך ללמוד. בדיעבד, אני מבין כמה המעבר לניו-יורק העשיר אותי מבחינה מוסיקלית. במסלול שהלכתי בו היה לי די ברור כבר מגיל צעיר שאעבור לניו-יורק, כיוון שהיו לי מורים שגרו בעבר בעיר, והרבה מנגני הג'אז הצעירים הרציניים בארץ ובעולם מגיעים אליה".

איך ההורים קיבלו את ההחלטה?  

"כבר כשהשתחררתי מהצבא ידעתי שאני רוצה לעבור לארה"ב, וקיבלתי מלגה מלאה לבית הספר ברקלי בבוסטון. ההורים הבינו את הרצון שלי לנצל את המלגה וללכת אחרי החלום. אני והוריי, שמתגוררים היום בת"א, מצויים בקשר קרוב ורציף כל הזמן, והם מייעצים לי בהרבה תחומים. אני מגיע לארץ לעתים יחסית קרובות והם הגיעו לארה"ב כמה פעמים במהלך השנים. הם ראו המון הופעות שלי במשך השנים ומאד נהנים לשמוע אותי מנגן".

איך הקהל האמריקאי מקבל סקסופוניסט ישראלי? האם העובדה שאתה ישראלי היוותה עבורך מכשול באיזשהו שלב? מנעה ממך או מונעת ממך להתקדם באופן כלשהו?

"אני לא חושב שעצם היותי ישראלי היווה מכשול בקריירה שלי, אך יש קשיי התאקלמות שנובעים מקשיי שפה ומעבר לארץ זרה באופן כללי, שיכולים גם להשפיע על הקריירה המוסיקלית, ולכן היה לי מאד חשוב לשפר את כישוריי השפה שלי". 

היום מוביל צור מקהלת סקסופונים שמופיעה במועדוני ג'אז בניו יורק, בין היתר בתאטרון "ביצ'מן" הצמוד לטיימס סקוור. הלהקה כוללת שישה סקסופונים, פסנתר, בס ותופים. לפני חודש ניגנה הלהקה בשתי הופעות יחד עם הסקסופוניסט סטיב ווילסון, במועדון סמולס בניו יורק, שנחשב למרכז סצנת הג'אז העולמית. ההופעות היו מלאות עד אפס מקום. בנוסף עשו ממש לאחרונה ארבע הופעות במועדון מינטונס, שזה המקום האייקוני שבו התחיל סגנון ה"בי בופ" - מהפכה סגנונית חשובה בהיסטוריה של הג'אז, והם צפויים להופיע שם שוב בסוף מרץ. חוץ מעבודתו עם הלהקה מנגן צור בהרכבים בהובלת נגנים אחרים. רק לפני שבועיים הוא ניגן בהופעה עם רביעייה של בילי קיי, שהיה המתופף הקבוע של ענק הג'אז ת'לוניוס מונק.  

יש עוד נגנים מפורסמים שהיית רוצה לנגן לצידם?

"יצא לי כבר לנגן עם לא מעט נגנים שהערצתי מאז שהייתי נער, כמו למשל עם וינטון מרסליס, שהוא אולי נגן הג'אז הכי מפורסם בעולם היום, אבל ברור שיש עדיין המון נגנים שאני אשמח מאד לנגן איתם, לדוגמה טום הארל שהוא חצוצרן ומלחין שאני מאד אוהב".

מעבר להופעותיו צור מעביר גם כיתות אמן באוניברסיטאות ובקונסרבטוריונים בארה"ב וברוסיה. לפני חצי שנה קפץ לביקור מולדת והעביר כיתות אמן בביה"ס לאמנויות במזרע, שבו למד כילד.

 "יש לי זיכרונות נהדרים כילד מבית האמנויות במזרע. זה היה אחד מהשיקולים שהביאו אותי לבחור לעשות כיתת אמן דווקא שם. אני מלמד כל מיני סגנונות של מוסיקה, אבל בעיקר ג'אז. כמורה, חשוב לי שהתלמידים שלי יאמינו ביכולותיהם וידעו שבעבודה קשה אפשר להגיע להישגים מדהימים והשמיים הם הגבול".

מה השאיפות להמשך? 

"כרגע השאיפה העיקרית שלי היא להמשיך להופיע עם מקהלת הסקסופונים שלי במקומות יותר ויותר נחשבים, ולארח מוסיקאים ידועים על מנת להמשיך לבנות קהל למוסיקה שלי".

לא מתגעגע לארץ? חושב שתחזור לארץ מתישהו?

"כמובן שיש געגועים לארץ, אבל הבנתי שבשביל לשגשג, אני צריך, לפחות באופן זמני, לבנות חיים בניו יורק ולצאת מנקודת הנחה שאני לא חוזר לארץ. כרגע אני בתקופה שיש בה הרבה עניין. לחזור לישראל לא נמצא על הפרק, אבל אני מבקר הרבה בארץ. אני עוקב אחרי מה שקורה כאן, קורא חדשות בעברית. ישראל היא חלק בלתי נפרד ממני ותמיד אשאר ישראלי".  

אז אם אתם נתקלים בסקסופוניסט צעיר ומוכשר, באחד ממועדוני הג'אז הנחשבים בניו-יורק, דעו שהוא משלנו. 

www.deantsur.com