לא עוצרת באדום


לא עוצרת באדום

כתבה: גלית בצלאל, צילום:  מונה אבו שאדי

מאז שהיא זוכרת את עצמה, הייתה קריסטין חון לוחמת צדק. בבית הספר תמיד עמדה על עקרונותיה ונלחמה למען החלשים, גם אם זה גרם בסופו של דבר לסילוקה משני בתי ספר. זה היה רק טבעי שכאשר תגדל תהפוך להיות עורכת דין, הראשונה בעדה הצ'רקסית. נדמה שבדרך לשם הצליחה לשבור כל מוסכמה אפשרית.

קריסטין חון נולדה באילת למשפחה בת 7 נפשות. זוג הורים וחמישה ילדים. אמה עבדה כאחות בבית החולים יוספטל ואביה כנהג משאית. לימים חזרה המשפחה לכפר כמא וקריסטין נשלחה לבית הספר המקומי.

"כילדה לא הרגשתי שייכת לכפר. ליתר דיוק לא נתנו לי להרגיש שייכת. הייתי סוג של אאוסטיידרית, ילדה מופרעת שנלחמת על המקום שלה כל הזמן. גם כשעברתי לבית הספר בכדורי, לא ממש הצלחתי להשתלב. ניסיתי תמיד להראות שאני חזקה ואף אחד לא יכול עלי. אף פעם לא יישרתי קו עם מה שכולם עושים, וזה הרגיז את הסביבה. הייתי מרביצה בעיקר לבנים ובעיקר לכאלה שנהגו להתעלל בחלשים. איכשהו תמיד נצמדתי לחלשים ומצאתי את עצמי נלחמת עבורם. בכיתה ט' העבירו אותי לתיכון בית ירח בעמק הירדן ואבא שלי אמר לי שאני חייבת להירגע, כי אחרת אני פשוט אפלט מהלימודים ואלך לעבוד. בבית ירח הייתי הצ'רקסית היחידה. שם התחלתי לפרוח ולהצטיין. שיטת הלימוד התאימה לי יותר. היה לי מחנך מדהים בשם אמיר ליבנה שהיה יותר חבר ממחנך. הוא אף פעם לא הסתכל על ציונים. מה שעניין אותו זה רק איך אתה מרגיש בתור ילד, וזה היה לי מאוד חשוב כצ'רקסית יחידה בתוך חבורה שהרוב בה קיבוצניקים. לפחות בבית ירח לא הייתי השונה היחידה. היה את המוזר שהתאפר ואת זו שתמיד גנבה לחמניות. הייתי בחברה טובה", אומרת קריסטין בחיוך.

בגיל 17 הכירה את בעלה הראשון, אף הוא תושב כפר כמא, ותוך שנה היו השניים נשואים, נישואין שנמשכו 15 שנה והולידו שתי בנות, לין והלן.

"מהרגע הראשון שהתחתנו, ידעתי שזו טעות. חיי הנישואין שלנו לא היו מאושרים בכלל. הוא לא היה אדם רע חלילה אבל זה היה חיבור לא מוצלח. לי היה דרייב לפרוש כנפיים ולפרוץ גבולות. רציתי ללמוד, להצליח. לא יכולתי לדמיין את עצמי יושבת בבית כעקרת בית, למרות שערך המשפחתיות קדוש עבורי. אני אדם מאוד ביתי, אני אוהבת לבשל, אבל עדיין היו לי חלומות גדולים ונאלצתי לוותר על השאיפות שלי. נרשמתי ללימודי סיעוד כדי להיות אחות כמו אמי, אבל נכשלתי במבחן בסוף השנה הראשונה ועפתי משם. אני זוכרת שאמא לקחה את זה ממש קשה. בשלב מסוים הרגשתי כמו אדם חי שמת מבפנים. הרגשתי זקנה ושאלתי את עצמי למה אני צריכה לסבול. אפשר לומר שבמשך 15 שנה היינו נשואים רק על הנייר. לא באמת הייתה בינינו תקשורת זוגית נורמלית, אבל נשארתי כי לא רציתי להעציב את הורי".

לאחר שנכשלה בלימודי הסיעוד, החליטה קריסטין להירשם ללימודי משפטים, נחושה בדעתה להפוך לעורכת דין, המקצוע שעליו תמיד חלמה. רצתה ללבוש את החליפה שתמיד ראתה בסרטים האהובים עליה. כשהייתה בשנתה השלישית ללימודים החליטה שהגיעו מים עד נפש וביקשה להתגרש מבעלה.

"הגיע הרגע שהרגשתי שאני לא יכולה יותר וביקשתי להיפרד. נשארתי בבית עם שתי הבנות, והיתה תקופה לא פשוטה בכלל מבחינה חברתית פה בכפר. בכל זאת, גירושין זה לא משהו שקורה כאן כל יום".

היו רגעים שחשבת אולי לצאת מהכפר ולנסות לחפש זוגיות מחוץ לעדה?

"ממש לא, אפילו לא לרגע. היה לי ברור שאני לעולם לא אתחתן עם מישהו שהוא לא צ'רקסי. הייתי מוכנה להישאר ללא זוגיות לנצח, אבל בשום פנים ואופן לא להתחתן מחוץ לעדה. אני צריכה בן זוג שיש לו את אותם מנהגים ואותם ערכים כמו שלי".

זה קצת מתנגש עם הדרך שעשית, לא? בכל זאת, נראה שהגעת לאן שהגעת כי עשית המון דברים שהם מאוד מנוגדים למסורת ולתרבות הצ'רקסית.

"נכון, כי ההיגיון אצלי גובר על המוסכמות והנורמות החברתיות. תמיד חשוב לי להבין מה המשמעות של דברים שאני עושה, ולא לעשות אותם כמו תוכי, רק כי אני חייבת. אם אסור לי לעשות משהו, אז אני רוצה להבין למה אסור. אם זה לא מתיישב עם ההגיון והעקרונות שלי, זה לא מקובל עלי. בנוגע לנישואין, זה נראה לי לגמרי הגיוני להתחתן עם מישהו שיש לו את אותם מנהגים וערכים כמו שלי. שתהיה לנו שפה משותפת, שיהיה לנו על מה לדבר. יש דברים שלא משנה מה תעשי, לא תוכלי להוציא אותם מאדם צ'רקסי. אני מאוד גאה להיות צ'רקסית ואני אוהבת את השמרנות שלנו. בזכותה אגב, יש לנו אחוז פשיעה כמעט אפסי בעדה, ואיכות הנוער שלנו מאוד גבוהה".

האם היה שלב כלשהו בחייך שעובדת היותך צ'רקסית עיכבה אותך במשהו?

"ממש לא. יש המון נשים צ'רקסיות שלמדו והגיעו להישגים מדהימים. זה אף פעם לא היווה גורם מכשיל עבורי בשום דבר. זה כן יצר אצלי דילמות פנימיות, כי מצד אחד חשוב היה לי לשמור על הערך הנשי הצ'רקסי, ומצד שני רציתי לעשות קריירה, אבל אפליה על רקע עדתי אף פעם לא הרגשתי בשום מקום. להיפך, כולם תמיד מכבדים אותי מאוד. יש איזה ערך מוסף להיותך צ'רקסי, בגלל המוסר, השמרנות והערכים שיש לנו בכפר. זה לא שאין מנהגים שעבר זמנם בעיני, אבל את זה יש בכל דת ועדה".

לאחר גירושיה השלימה קריסטין תואר שני במשפטים. את בעלה השני, מורן חון, הצעיר ממנה בתשע שנים, הכירה במהלך לימודיה למבחני לשכת עורכי הדין. מורן, אף הוא צ'רקסי, שהתגורר אז בריחניה, פנה אליה בפייסבוק והם התחילו לדבר. כבר בפגישה הראשונה היא ידעה שזה זה. אחרי שנתיים של היכרות, ב- 15.5.2015 בשעה חמש אחר הצהריים בדיוק, הם התחתנו, בחתונה מצומצמת בנוכחות המשפחה הקרובה, שלה בעיקר. לאחר טיפולי פוריות והריון קשה נולדה אמי הקטנה, היום בת שנה ושמונה חודשים.

"לי ולמורן היה חיבור מיידי כבר בפגישה הראשונה. אני באמת לא האמנתי שמישהו בעדה ירצה להתחתן עם גרושה עם שני ילדים, אבל מורן הוא איש מיוחד במינו, וגם הוא למזלי לא מקשיב למה שאומרים אנשים, והולך עם מה שהוא מרגיש. הוא איש מאוד חזק, כמוני, שעושה מה שהוא חושב לנכון. כלום לא מערער את הבחירות שלו ואי אפשר להפעיל עליו מניפולציות. זה לא היה לו פשוט לאור העובדה שהמשפחה שלו לא מקבלת את הקשר הזה עד היום, אבל יש לנו זוגיות מדהימה וזה שווה הכול. אנחנו חברים טובים מאוד לפני הכל. אנחנו מאוד אוהבים לדבר. אם למשל אני נוסעת לתל אביב, אנחנו מסוגלים לנהל שיחה של שעתיים כל הדרך בטלפון".  

איך הגיבו בכפר לנישואין שניים עם בחור שצעיר ממך ב- 9 שנים?
"ברור שזה לא דבר שעבר בשקט. כולם היו המומים בהתחלה, אבל היום מאוד מפרגנים לנו. אני יכולה להגיד לך שהיו כבר עוד נשים שהתחתנו עם צעירים מהן, אז לאט לאט גם הסביבה מתחילה לקבל את זה. זה שינוי מבורך".

כמי שלא התיישרה אף פעם עם הנורמות המקובלות, מהו המסר שאת רוצה להעביר לבנותייך, כאמא?

"ראשית אני מעבירה להם את מה שהורי תמיד לימדו אותי. שמרו על הגוף שלכן והנפש שלכן ואל תשתמשו בסמים. מעבר לזה תעשו מה שעושה לכן טוב ואל תתייחסו יותר מדי למה שאומרים עליכן. אני מלמדת אותן לעמוד על שלהן, לא להיכנע לתכתיבים ולדעת גם לקחת אחריות על טעויות שהן עושות. שלא ישבו ביציע, שתמיד ישחקו במגרש. אני עובדת איתן המון על נטרול אמונות מגבילות. אם אתן רוצות להצליח, אל תתנו לשום דבר למנוע זאת מכן. והכי חשוב תהיו אמיתיות, אל תהיו מזויפות. יש לי אלרגיה לאנשים מזויפים".

ואחרי שהוכחת שאפשר בהחלט להצליח אם רק רוצים מספיק, מה את אומרת לנשים אחרות שמתקשות לפרוץ גבולות? 

"שאשה לא צריכה לוותר על הערך העצמי שלה בשום מקרה. היא צריכה שיהיה לה עמוד שדרה. אני לא אוהבת נשים ש'מתמסכנות' ודורשות זכויות רק בגלל שהן נשים. לא צריך לנופף כל הזמן בדגל הנשי. בעצם העובדה שאת דורשת זכויות רק בגלל שאת אישה, את שמה את עצמך במקום נמוך יותר. מגיעות לך זכויות מעצם היותך אדם, לא בגלל שאת אישה. יש משפט שאני מאוד אוהבת שהילרי קלינטון השתמשה בו בהקשר הזה:
 Human rights are women's rights and women's rights are human rights""

יושבת מולי פמיניסטית אמיתית, אני אומרת לעצמי בלב, והיא כאילו קוראת את מחשבותיי.

"אני הכי לא פמיניסטית. אני אפילו טיפה שוביניסטית בחשיבה שלי. אני כן חושבת למשל שאשה צריכה לדעת לנקות ולבשל ולהיות שם בשביל הילדים והמשפחה, גם אם היא אשת קריירה. זה לא אמור לבוא אחד על חשבון השני. ותתפלאי, אני גם מאמינה שיש דברים שנשים לא יכולות לעשות, בעיקר במה שקשור לכוח פיסי. איך שלא נסתכל על זה, פיזיולוגית, גברים חזקים יותר מנשים".

היום יש לקריסטין משרד מצליח בכפר כמא, שמתמקד בעיקר בתחום התעבורה, אבל גם במקרקעין, ירושות, צוואות ועוד. גם הרבה לקוחות מכפר כמא ומחוצה לו יש. הפרגון שהיא זוכה לו היום בכפר בהחלט מחמם את הלב. ובין העבודה למשפחה היא מקפידה גם לעשות משהו קטן למען הקהילה.

"כשהחלטתי לפני חצי שנה שאני פותחת את משרדי היה ברור לי שיחד עם ניהול העסק תהיה לי נישה מסוימת שבה אני מעניקה בחזרה ומשתמשת במשאבים שיש לי בכדי לעזור לאנשים. בחרתי לעזור לחולות בסרטן השד, נושא שקרוב לליבי, אחרי שחוויתי אובדן קשה של דודתי, אחת הנשים האהובות עלי. אני מאפשרת לכל אשה שמתמודדת עם המחלה או ניצחה אותה וטרם מיצתה את זכויותיה מול הרשויות, פגישה איתי, ללא עלות. בפגישה אני מסבירה לה בדיוק מהן הזכויות שמגיעות לה, ההנחות, ההקלות והפטורים שמגיעים לה מהמוסדות הממשלתיים השונים, ועוזרת לה במילוי הטפסים והגשתם. אני מאמינה שגילוי מחלה היא חוויה מטלטלת וקשה וכל טיפת אנרגיה שיש צריכה להיות מושקעת אך ורק בריפוי, אז אם יש משהו שאני יכולה לעזור ולהקל ולהוריד דבר אחד מרשימת הדאגות, אני עומדת לרשות הנשים האלה".

ואם חשבתם שהיא הגיעה לפסגת הקריירה שלה, תחשבו שוב. לקריסטין יש עוד הרבה חלומות להגשים ואף אחד לא יעצור אותה בדרך לשם.

"אני רק בתחילת הדרך. אני רוצה שהמשרד שלי יגדל ויהיה המשרד המוביל בתחום התעבורה בארץ. אני אהיה שם דבר בתחום הזה, ולא רחוק היום שזה יקרה. אני גם מאמינה שיבוא יום ואני אעשה גם תפקיד ציבורי בכיר וגדול. המשרד שלי הוא רק כן השיגור. כשישאלו אותי בעוד חמש שנים איך הגעת לאן שהגעת, אני אוכל לומר – מהמשרד שלי בכפר כמא".