מחזירים את הכבוד לאדמה


מחזירים את הכבוד לאדמה

כתבה: גלית בצלאל | צילום: דוברות השומר החדש

לוי אשכול אמר פעם: "חלוץ הוא אדם שראשו גבוה בשמיים ורגליו נטועות עמוק באדמה".

כן, פעם היו פה חלוצים, חסונים ונחושים כאלה, שכל מה שעמד בראש מעייניהם היה לבסס התיישבות יהודית על פיסת האדמה היקרה הזאת שלנו. מאז עברו הרבה מים בירדן, החלוצים נעלמו מהנוף, ונדמה שהדבר היחיד שבו ראשנו נטוע היום הוא הטלפון הסלולרי, הטלוויזיה או המחשב, או כולם יחד בו זמנית. מעמד החקלאים בארץ הולך ונשחק ככל שנוקפות השנים. על מדפי רשתות השיווק כבר יש הרבה מאוד פירות שנקטפו בשדות זרים מעבר לים, ונראה שעבודה בחקלאות נמצאת אצל דור ה- Y בתחתית רשימת ה"דברים הכי מעניינים לעסוק בהם". בכל זאת, זה לא נעים לעבוד יום שלם בשמש הקופחת, זה מעייף, וגם מזיעים שם....אז לא, תודה, בשביל מה יש פועלים תאילנדים?

למזלנו יש עדיין כאלה שזוכרים שאנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות. זהו ארגון "השומר החדש" – הגרסה העכשווית של ארגון השומר שנוסד ע"י אנשי בר גיורא בתקופת העלייה השנייה. הארגון הוקם בשנת 2007 ע"י יואל זילברמן ממושב ציפורי ואון ריפמן מקיבוץ רביבים, שזיהו שיש צורך אמיתי בשמירה על אדמה חקלאית כנגד השתלטות גורמים עבריינים.

תחילתה של שותפות מופלאה

הכל התחיל בשנות ה-90, כאשר משפחת עבריינים מהכפר עראבה החליטה להשתלט על שטחים שהיו שייכים למשפחתו של חיים זילברמן, דור שני למגדלי בקר מהמושב ציפורי. חיתוכי גדרות, גניבות עגלים והצתות הפכו להיות מנת חלקו היומיומית של זילברמן, שפנה שוב ושוב למשטרה, אך כלום לא השתנה. בשנת 2007, באחד המקרים בו פלשו לשטחיו, הגיע המצב לידי תקיפה פיסית אלימה. זו הייתה גם הפעם הראשונה שמפקד תחנת המשטרה האזורית הודה בפני זילברמן שלמשטרה יש הרבה בעיות אחרות להתמודד איתן, מעבר לשמירה על שטחים מפלישה כזו או אחרת. "או שתשלם להם את הפרוטקשן שהם מבקשים או שתיתן להם את השטח", המליץ הקצין. זילברמן הבין שהוא נותר לבד בשטח, נשבר, כינס את המשפחה והודיע שהוא מבקש למכור את השטח ואת העדר. יואל בנו, שהיה אז בחור צעיר בן 23, הטיל מיד וטו. "לא יקום ולא יהיה. אתם תמשיכו לגדל את הבקר ואני אשמור על השטח", קבע בנחרצות. הוא נרתם למשימה והחל לשמור על השטח, אבל לאחר ימים ספורים בלבד הותקף אף הוא בצורה מאוד אלימה. אנשים טובים ששמעו על המקרה התנדבו ובאו לעזור לו בשמירה על המקום. אחד מהם היה און ריפמן מרביבים. הייתה זו תחילתה של ידידות מופלאה. לאט לאט החלו להגיע עוד ועוד פניות של חקלאים שביקשו אף הם סיוע בשמירה על אדמתם. אז נולד הרעיון של הקמת ארגון שמירה חדש. בעידודו של מאיר הר ציון ז"ל, החלו החקלאים באזורנו לדבר על קשייהם והתמונה שהצטיירה הייתה קשה בהרבה ממה שדמיינו שני הצעירים. הם הבינו שהפשיעה החקלאית הפכה למכת מדינה והתופעה נוגעת לכל חקלאי ישראל, ובכך משליכה על הריבונות והמשילות על שטחי המדינה.

אורי ספיר, סמנכ"ל מרחבים בארגון השומר החדש, מסביר לי: "לצערנו חלה פגיעה חמורה מאוד בביטחון האישי. הגענו למצב שאתה לא יכול כבר לטייל להנאתך בשדות שלך בבטחה. צריך להבין שבשליטה על אדמה אין ואקום. אם חקלאי שומר חוק עוזב את האדמה שלו, מיד ישתלטו עליה עבריינים שיבססו שם גם דברים אחרים בלתי חוקיים. פה אנחנו נכנסים לתמונה. מאחר שחקלאי לא יכול גם לעבוד את האדמה כל היום וגם לשמור עליה בלילה, אנחנו עוזרים לו גם בעבודה החקלאית וגם בשמירה. ככל שנקל עליו בעבודה, נאפשר לו להישאר עוד על הקרקע, ובכך נעזור למדינה לשמור על הריבונות על הקרקע. מאז כניסתו של הארגון לתמונה ירדה הפשיעה החקלאית בכ- 80%. הנוכחות שלנו בשטח עושה את העבודה, אפילו מבלי שנחזיק בנשק. עצם העובדה שאנחנו שם כבר מרתיעה את הגנבים. בשורה התחתונה, מי שנמצא בשטח הוא השולט".

השמירה מייצרת נוכחות בשטח ומונעת גניבות, הצתות ופגיעה בציוד חקלאי. המתנדבים מחזקים את רוחם של החקלאים, ובעיקר מוכיחים להם שיש מי שניצב לצידם. לצד ערך הערבות ההדדית, ההתנדבות מספקת חוויה של חיבור לארץ ומפגש עם אנשים מכל רחבי המדינה. המתנדבים מגיעים מכל קבוצות האוכלוסייה -  גברים, נשים, קיבוצניקים, עירוניים, דתיים וחילוניים.

קצת ציונות וחינוך לערכים לא יהרגו אף אחד

במקביל לעבודה ההתנדבותית בעזרה לחקלאים ובשמירה, הבינו זילברמן וריפמן שבבסיס פעולת השמירה על האדמה, טמון רעיון חינוכי עמוק והוא רעיון אהבת הארץ, או בשמו המוכר יותר, הרעיון הציוני. באמצעות מגוון מיזמי עבודה וחינוך, מצמיח הארגון ומעמיק את שורשי אהבת הארץ המשותפים לכולנו.

"אחד הדברים שהבנו במהלך הדרך הוא שנטישת הקרקע היא נטישה ערכית. חלקים גדולים מאזרחי המדינה מתנתקים מערכי הציונות, מאהבת הארץ, מהקשר למורשת שלנו, וזו כבר בעיה רחבה יותר. כשזה קורה, אין פלא שהחקלאי בסופו של דבר מעדיף לנטוש את האדמה. אם הוא יבין שהמדינה והתושבים בעד חקלאות, יהיה לו על מה להילחם. אני רוצה שלכל אחד בארץ הזו יהיה חיבור לאדמה, גם אם הוא לא חקלאי. זה יכול לבוא לידי ביטוי אפילו בדברים הכי קטנים, שאנשים שנכנסים לסופר ישאלו מאיפה הסחורה מגיעה ויקפידו לקנות רק תוצרת ישראלית. אם אנחנו נסתכל על החקלאות רק דרך החור של הגרוש, אנחנו נסכן את החקלאים ואת המדינה. אנחנו חייבים לאפשר לחקלאים קיום כלכלי בכבוד. אם אנחנו נצטרך לייבא לכאן חלב, מצבנו יהיה רע ומר. מעורבות גבוהה של האזרחים תיצור מדינה מפותחת יותר. זו דמוקרטיה אמיתית".

שלושה ערכים בסיסיים מובילים את חזונו של ארגון השומר החדש: ערבות הדדית, אומץ אזרחי ואהבת הארץ. את הערכים הללו הם מנסים להנחיל גם לדור הצעיר, במגוון פעילויות ומיזמים חינוכיים שונים. אחד כזה הוא תיכון “אדם ואדמה”, הפועל במושב חצבה שבערבה ועוסק בחינוך לערכים, מצוינות וחקלאות. התיכון משלב עבודה חקלאית לצד לימודים לבגרות מלאה ותוכן ערכי במסגרת קמפוס פנימייתי לכיתות ט'-י"ב, ומעניק חוויה מעצימה לתקופה המשמעותית בחיים. העבודה החקלאית והעצמאות לה נדרשים התלמידים, מחשלים ומעניקים מיומנויות וכלים לחיים, וכך מונחלים לכל אחד ואחד ערכי בגרות, אחריות ומנהיגות. לאור ההצלחה של התיכון הראשון בערבה תיפתחנה כבר בשנת הלימודים הקרובה תכניות נוספות בקיבוץ אורטל וכאן אצלנו, בקיבוץ עין דור שבעמק.

תכנית חינוכית נוספת היא תכנית "מנהיגות במצפים", במסגרתה עושים בוגרי תיכון שנת שירות במצפים חקלאיים במושבים ובקיבוצים בנגב ובגליל. הם מסייעים לחקלאים בעבודתם, שומרים ולומדים תוכן משמעותי שעוסק בערכי הזהות האישית ואהבת הארץ. התכנית משלבת סדרות שטח - שבוע הישרדות, שבוע התמצאות וניווט, טיולים ברחבי הארץ וסמינרים. בתום שנת השירות יכולים הבוגרים לבחור בשירות צבאי באחת מיחידות חטיבת הנח"ל, ולהיות חלק מגרעין נח"ל התיישבותי של "השומר החדש" - מסלול ייחודי שמטרתו חיזוק החקלאות וההתיישבות באזורי עדיפות לאומית. 25 בנים ובנות עוברים יחד תהליכי גיבוש ערכיים לאורך המסלול ומתיישבים בנקודות אסטרטגיות לאומיות, מתוך רצון לחזק וליישב את האזורים הללו דרך השליחות הצבאית במסלול הנח"ל.

ומה אחרי הצבא? "מאהל ומגדל" היא תכנית ייחודית לחיילים משוחררים ולמסיימי שירות לאומי, שמשלבת אותם בעבודה חקלאית בפרדסים, מטעים, חממות ובגד"ש, בקיבוצי עוטף עזה ובישובים וקיבוצים בגליל העליון. התכנית מעניקה למשוחררים הזדמנות לקחת חלק בעבודה משמעותית, ליהנות, לקבל ערך מוסף ולעבור תקופה בלתי נשכחת וגדושת חוויות. במסגרת התכנית ניתן לשלב לימודי הדרכת טיולים המעניקים תעודה שפותחת אופציות לעבודה בתחום. במהלך התכנית מתקיימים באופן שוטף סדנאות ולימודי העשרה בתחומים מגוונים - פילוסופיה, חברה בישראל, דמוקרטיה ושלטון, יוגה, פסיכודרמה, ריקודי עם, התנהלות כלכלית, יהדות, ציונות, פילוסופיה, הכוונה אקדמית ומקצועית. בזמנם הפנוי ייהנו המשתתפים מערבי פוייקה, יבלו בפאבים הקיבוציים, בסמינרים, טיולים, וכמובן יסייעו לחקלאים בשמירה על אדמותיהם.

"יש לנו 14 תכניות חינוכיות שונות שפונות לכל הגילאים, מגיל יסודי ועד אזרחים ותיקים. מטרתן להביא לידי ביטוי את הייעוד שלנו, שהוא שמירת אדמות המדינה במעשה ובלימוד. העשייה חייבת להתבסס על תשתית ערכית שנבנית בלימוד. אי אפשר להפריד בין השניים", אומר אורי.

מי הם בני הנוער שנענים יותר לאתגר, עירוניים או כאלה שגדלו בישובים חקלאיים?  
"תתפלאי לשמוע, אבל הרבה יותר קל לנו להביא נוער מתל אביב מאשר מהעמק. הנוער ביישובים החקלאיים מנותק כבר לגמרי מהחקלאות. לא באמת מעניין אותו לקטוף אבוקדו. בשביל זה יש את הגד"שניק, התאילנדים שלו וחברות כוח אדם שיתעסקו בזה".

ומה אתה עונה לנער שאומר לך שאין לו שום עניין לעמוד בשמש ולהזיע בקטיף אבוקדו?
"ולשחק כדורגל הוא כן אוהב? שם הוא לא מזיע? אני מבטיח לו שהסיפוק שהוא יקבל בסוף יום כשהוא יראה את ארגזי האבוקדו שהוא קטף, יהיה הרבה יותר גדול מלהבקיע עוד גול במשחק כדורגל. לצערי חסר במערכת החינוך של היום חיבור פיסי לארץ ולאדמה. זה משהו שאי אפשר ללמוד באופן וירטואלי בלי לגעת באמת באדמה. אני יכול להגיד לך שהזיכרונות הכי יפים שלי כנער הם מהעבודה החקלאית בחופשים, במושבים ובקיבוצים. לצערי זה כבר לא מושך את הנוער של היום. כדי לייצר פה חברה שלא מנותקת מהיסודות שלה, צריך לעבוד בחקלאות, או לפחות להפוך את ישראל למובילת הקדמה בכל מה שקשור בחקלאות. יזמים ישראלים יכולים להשתלב בתחום הבינה המלאכותית או ההידרופוניקה כדי למקסם את יעילות הייצור. זה אתגר אדיר בעיני שיש לעסוק בו כדי להשאיר את ישראל בחוד החנית של הטכנולוגיה החקלאית. דוגמה מצוינת לזה הן הטפטפות של חברת נטפים".

ארגון השומר החדש, שמטהו ממוקם בקיבוץ לביא שבגליל התחתון, מונה היום כ- 200 עובדים המפעילים לא פחות מ- 72,000 מתנדבים שמספרם רק הולך וגדל. כשהגעתי לקיבוץ חיפשתי בניין משרדים כיאה לארגון גדול שכזה. "עלי על כביש העפר שליד הרפת וסעי עד סופו", זו ההנחיה שקיבלתי בטלפון, משלא מצאתי את מבוקשי. להפתעתי, בסופו של השביל ניצבה שורה של קרוונים המאכלסים את משרדי ההנהלה הצנועים. שום דבר נוצץ או מעורר התפעלות. ואולי זה תלוי איך מסתכלים על זה. בכניסה ניצב פסל השומר עם דגל ישראל לידו. הכי פשוט וסמלי.

"אנחנו יודעים מה זה לעבוד במשרדים מפוארים. רובנו הגענו לכאן מהמגזר העסקי, מתנאי עבודה ושכר הרבה יותר טובים, אבל לכולנו היה משהו אחר בלב. אם אתה עוסק במשהו שחשוב לך באמת, שהוא משמעותי מבחינתך, זה מה שיגרום לך בסופו של דבר לחייך ולהתעורר מאושר בכל בוקר, וזה שווה יותר מכל תגמול אחר".