הם עומדים שם, בבגדיהם המטונפים, שלושה חודשים בדיוק אחרי שזרקו אותם מביתם, ואחרי דרך לא דרך שאת חלקה עשו בהליכה, ואת חלקה בדוחק מחניק בקרון רכבת ובו צוהר קטן לנשימה - עכשיו אין שם שום מוזיקה, ולא שמחה, ולא ריקודים. רק משחק אחד יש שם – וקוראים לו "סלקציה" - מעין "משחק" שכזה שבו עומד קצין גרמני עם פנים מרושעות וקובע מי הולך שמאלה לעבודת פרך ומי ימינה לכיוון המבנה הזה עם הארובות.