היום בו נולדתי מחדש


קוראות יקרות (הטור הזה מוקדש הפעם רק לכן),

חודש אוקטובר הפך להיות חודש מאוד משמעותי עבורי ב- 12 השנים האחרונות, שכן בחודש אוקטובר 2007, אפשר לומר שנולדתי מחדש, כאשר קיבלתי את הבשורה שניצחתי את מחלת הסרטן בה חליתי באותה שנה. הייתי רק בת 37 כשגיליתי שאני חולה – חודש תשיעי של הריון, שבועיים לפני לידה. הכרזתו של הרופא על כך שמדובר בשלב די מתקדם של סרטן שנחשב אלים יותר בגיל צעיר, לא ממש תרמה למצב רוחי הכללי דאז. גם לא פסיקתו שיש לי סיכוי של 50% להחלים מהמחלה. לא היו שום סימני אזהרה, שום כתובות על הקיר, שום גורמי סיכון ברקע, שום סיפור משפחתי. כלום. זה פשוט נחת עלי out of nowhere וטרף את כל הקלפים. לי ולמשפחתי. הרגע שאמור היה להיות הכי שמח, הבאתו לעולם של ילד חדש, הפך לתחילתה של מלחמה על חיי. ונלחמתי. בכל הכוח. מנסה לשמור על מורל גבוה מול הבעל והילדים, לשדר עסקים כרגיל, לא לקרוס אחרי כל כימו, לא להסתכל במראה, לא לבכות. הייתי נחושה לנצח את הדבר הזה. וכשאתה מנצח מחלה כזו, אתה על גג העולם. זהו רגע מזוכך של אושר צרוף. רק במצבי קיצון אתה באמת מגלה עד כמה אתה חזק.

בהרבה מאוד מובנים באמת נולדתי מחדש אחרי המחלה. המון דברים השתנו בי. גלית של לפני המחלה אינה דומה לזו שאחריה. אני חזקה יותר, נחושה יותר, אופטימית יותר, ומצד שני גם הרבה יותר מפויסת ומכילה. במהלך השנים שחלפו העברתי הרבה הרצאות לנשים בנושא וליוויתי באופן אישי לא מעט נשים שחלו, בעידוד וחיזוק המורל. מניסיוני אני יודעת עד כמה התמיכה וחשיבה חיובית יכולות לתרום לריפוי. בחודש שעבר קיבלתי ידיעה קשה שהעציבה אותי מאוד. חברה שליוותה אותי בימי מחלתי, חלתה גם היא. עכשיו אני נמצאת שם בשבילה, מחזקת ותומכת.

חשוב שתדענה, נשים יקרות, אין טעם לטמון את הראש בחול ולומר "לי זה לא יקרה", "אני עוד צעירה מדי", "אם מחפשים מחלות אז מוצאים", ושאר השטויות הללו שאני שומעת לא מעט. זה קורה והרבה. הרבה מדי לצערי. כ-25% מהנשים שחלו בסרטן השד הן מתחת לגיל 50, ומתוכן לא מעט מתחת לגיל 40 וכאלה שגילו את המחלה במהלך הריון, כמוני. אין שום תעודת ביטוח לדבר הזה. רק גילוי מוקדם מציל חיים ובמקרים רבים גם חוסך טיפולי כימותרפיה מיותרים. זו לא קלישאה. ההחלמה מהמחלה בשלבים מתקדמים היא לא פיקניק. זה מסע קשה ומפרך. עשו לעצמכן טובה ולכנה להיבדק אצל כירורג שד כבר מגיל 30 ואפילו לפני כן. ואם יש גורמי סיכון ברקע, אז דרושנה גם בדיקות נוספות כשיגרה. העיקר לא לתת לזה לתפוס אתכן לא מוכנות.

בברכת בריאות, בריאות ושוב בריאות,

שלכן באהבה גדולה,

גלית בצלאל

בתמונה - אני אחרי שסיימתי את המסע המפרך....שנת 2008....עם המתנה שקיבלתי למרות המחלה

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.