פוסט טראומה


צליל ההתראה המוכר של הודעת הוואטסאפ תפס אותי בדיוק כשהנחתי את הסמרטוט והמגב מאחורי הדלת והכנתי לי קפה. סיימתי הרגע לנקות את קומת הילדים. 6 שעות של קרצוף. בכל זאת פסח. בכל זאת שלושה בנים. בכל זאת סגר. וזה לא שיש לי משהו טוב יותר לעשות כרגע חוץ מלנקות. ואני הרי שונאת לנקות. כלומר, אני מאוד אוהבת שהכל נקי, אבל פחות אוהבת לעסוק בזה ממש.

אז התיישבתי לי עם הקפה בגינה (איזה מזל שיש לי גינה) והתפניתי לקרוא את ההודעה שהגיעה.

זו הייתה אחת מלקוחותיי המקסימות, שביקשה לדרוש בשלומי: "נזכרתי שסיפרת לי שיש לך חלום לכתוב תסריט, אבל אין לך זמן להתפנות לכך, אז עכשיו יש לך את כל הזמן שבעולם להגשים את החלום".

האמת שהיא ממש ריגשה אותי. בעיקר מפני שזכרה.

אכן, זמן יש לי עכשיו בשפע. חשק לכתוב סרט? פחחחחח......כמעט נחנקתי מהקפה.

ואז נזכרתי בפוסט ההוא שראיתי הבוקר בפייסבוק, של מישהי שרשמה שהיא דווקא מאוד נהנית מכל העניין. שפתאום יש לה יותר זמן איכות עם עצמה, עם בעלה והילדים, ויש לה זמן להתעמל, לקרוא ספרים, לצפות בסרטים, לבשל, לנוח ו.... לרגע אפשר היה לטעות ולחשוב שזה ממש כיף כל העניין הזה של הקורונה מסביב. חופשה בקריביים.

אה, ויש גם את אלה שאומרים שעלינו להסתכל על חצי הכוס המלאה ועל הדברים הטובים שמגיעים עם הקורונה; שאלוהים בעצם שלח לנו מתנה כדי שנקבל ממנה תובנות לגבי הטעויות שעשינו ונלמד איך להשתפר; ושזה הזמן להתחבר לשקט הפנימי שלנו, לבדוק מה היקום מזמן לנו ולהתחבר לאמא אדמה....

מודה, אני אישית פחות מתחברת לקונספט!

זמן משפחה יש לי בשפע גם בשגרה, תודה.....ואילו דברים טובים מגיעים עם הקורונה בדיוק? אנשים חולים? מתים? כאלה שאין עבורם מספיק מכונות הנשמה, או כאלה שאוטוטו לא יהיה להם מה לאכול בגלל מצבם הכלכלי הרעוע? או אולי העובדה שבכל כניסה לקניות בסופר אני נתקפת חרדה כמו חייל שנכנס לעזה, רק מהפחד שמישהו יתעטש עלי?

ותובנות? התובנה היחידה שקיבלתי מהמצב ההזוי הזה, היא שאני ממש מתגעגעת לאנשים, לחבק, לעמוד בפקקים (ואפילו מבטיחה לא להתלונן - הנה מקום להשתפר בו).

ובאשר לשקט הפנימי שלי.....הרי שהוא פשוט לא קיים כרגע...ואם אתם שואלים אותי, היקום לא באמת מתקשר איתנו, ואם כן, אז אמא אדמה כנראה עישנה משהו ממש חזק לפני.   

וכשאומרים לי שיש דברים טובים בקורונה ובסגר הזה, זה מרגיז אותי בדיוק כמו להגיד שלחלות בסרטן זו המתנה הכי גדולה שקיבלתי לפני 13 שנה. אין שום דבר טוב במחלות ו/או במצב המטורף הזה אליו נקלענו, שלא באשמתנו!!!. כלום. מאומה. נאדה. שום דבר!!!!! אנא, היו מציאותיים. אין מה לחפש דברים במקומות שהם אינם קיימים באמת.

רוצים תובנות? קבלו:

בלו יותר זמן איכות עם המשפחה גם בימי שיגרה;

צאו לטייל בטבע המושלם שלנו, לא רק בתקופת סגר במסגרת הוצאת הכלב לטיול;

ZOOM הוא לא תחליף למפגש אמיתי עם אנשים, לא עכשיו ולא בזמן רגיל;

ואם אתם בעלי עסק עצמאי – נצלו את הזמן הפנוי כדי לעבוד.....כן, כן...יש המון דברים שאפשר לעשות עכשיו, בעיקר בכל מה שקשור ביצירה ושדרוג החומרים השיווקיים שלכם והאתר, שיכינו אתכם לרגע האמת, שבו החופש "הנפלא" הזה שנכפה עלינו יסתיים (והוא יסתיים מתישהו, אתם הרי יודעים). זקוקים לעזרה ביישום? אני כאן לרשותכם. מבטיחה למצוא זמן אי שם בין הניקיונות לפסח וההתחברות לשקט הפנימי שלי (-;

שלכם, 

באהבה, 

גלית בצלאל 

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.