פרידה


קוראים יקרים,

לפני מספר שבועות איבדנו, אני ומשפחתי, חבר יקר שליווה אותנו במשך תשע שנים, שמח איתנו ברגעים מאושרים, עודד אותנו כשהיינו עצובים. הכלב שלנו, גולדי.

את גולדי הכרנו בזכות הירחון הזה. אז, בשנת 2010, בתחילת דרכנו, היה לנו מדור שבו הצגנו בכל גיליון כלב לאימוץ מאחת העמותות באזור. מדי חודש הייתי מקבלת תמונה של כלב שאותה הייתי מפרסמת בירחון. ואז, באחד החודשים, הגיעה אלי תמונתו לפרסום. גולדן רטריבר מעורב בן שנתיים וחצי, רזה מאוד, אבל יפיוף אמיתי. ההתאהבות הייתה מיידית. ידעתי באותו רגע שאת הכלב הזה אני מאמצת בעצמי. תוך שעתיים הוא כבר היה אצלנו בבית, מנסה להתיידד עם דורה, הכלבה המושלמת שלנו. בדיוק כמונו, גם היא קיבלה את הנסיך הצעיר והאנרגטי בשמחה, ומהר מאוד הם הפכו לזוג בלתי ניתן להפרדה. כך עברו להן 9 שנים באושר ובנחת, כשאנחנו מרעיפים עליהם את אהבתנו, והם מצידם משיבים לנו באהבה גדולה והרבה ליקוקים.

לפני שלושה שבועות זה נגמר. חזרנו מפגישת עבודה באחד הבקרים ומצאנו את גולדי שלנו שרוע ללא רוח חיים ליד דלת הכניסה של הבית. אין ביכולתי לתאר את התחושות שמרגישים ברגע שכזה. זה בעיקר חור גדול שנפער בלב בני המשפחה ובלבה של דורה הקשישה שלא מפסיקה לחפשו. אין זה הכלב הראשון שאני נפרדת ממנו, אבל מסתבר שזה לא נעשה קל יותר גם בפעם השנייה. עבור ילדיי היה זה האובדן הראשון המשמעותי שהם חוו. ובתוך העצב הגדול שנחת עלינו גילינו שיש שני סוגי אנשים בעולם - אלה שכלבים לא ממש מדברים אליהם ("קחו את זה בפרופורציה – זה כולה כלב") ואלה שכמונו, לא יכולים בלעדיהם, וידעו להזדהות.

בעיני, כלב הוא חבר אמיתי, יותר מהרבה מאוד בני אדם. הוא לא מפנה לך את גבו גם ברגעים הקשים ביותר והוא תמיד יהיה שם בשבילך, באהבה כנה, אמיתית וטהורה, נטולת תנאים. והחבר הזה חסר לנו מאוד!!

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.